הייתי רוצצת , מתחת שמי ד ' הייתי מוחה אותו ... השמעתם , בא לו מן הצבא ונטפל לטומאת הגויים ... " . דבריה מבטאים לעג לבן אך גם לאב , הממשיך את פועלו הדתי כבעבר , ולמעשה נרמז בדבריה לעג לתמימותו של האב , שייתכן ואינו ער למעשיו של בנו . גם המצב הספקולטיבי שהיא מתארת על בנה יחידה מעורר צחוק , שכן היא משתמשת בניסוח בוטה ותוקפני כדי לתאר את תגובתה ההיפותטית ולשכנע את המאזין בדבריה . בדיבורה מפגינה אשת החזן כוחניות ועמדה ברורה ונחרצת . מטון דיבורה ומניסוחיה משתמעת אלימות , והתנהגותו המנומסת של בעלה החזן מדגישה את הממד הקומי בדמותה : לעומתה , הוא מנעים לאנשי הקהילה בקולו , ובפגישה עם ר ' זלמן לייב הוא נוקט בעקביות בדרך רכה ומפייסת כדי שלא להביך אותו : " אוי , מה היה לנו ! – פלט ר ' צלאל בניגון ' מוראלי ' מאוד – זהו ה ' כיבוד' שהבאת לנו , פרומה איטה ? חשבתי : מעט מרקחת של אפרסקים , או של ורדים [ ... ] והנה באת ב ' מענה לשונך ' על אורח שסר לביתנו . ואיזה אורח ! וכי זוהי מידת הכנסת אורחים ? ... " . בדבריו מגיב ר ' צלאל על דבריה הקשים בלשון רכה שמשולבת בה ציניות מעודנת ובלשון פיגורטיבית המדגישות הת...
אל הספר