בתיאורים שונים בסיפור יש בסיס לשימוש רומנטי הנשען על יסודות מעולם הידע היהודי , עולם הזוהר והחסידות . שימוש זה ניכר בעיקר בדמותה של ברכה , שניתקת מהווייתה בעולם הגשמי – היא איננה יוצרת קשר עם סביבתה , ממעטת בדיבור ומרבה לישון במיטתה של אמה גם בשנותיה כאישה נשואה . השינה במיטת האם מרמזת על סגירותה ועל רצונה לזכות בהגנתה ובחומה של אמה . סגירותה מאופיינת אף בעקרות רבת השנים , שניתן להבינה כדחיית בעלה , שהרי קבלתו תיצור מעגל חיים חדש שבו תידרש להיות מעורבת כאם . אלא שגם הפונקציות שלה כאם אינן באות לידי ביטוי , והראיה לכך היא גידול הילדים על ידי אמה . מזגם החיוני , עליזותם וחריצותם – כל אלה אינם מעוררים את ברכה לחיים . אף שחנה מתוארת כאישה צדיקה ובעלת אמונה , השואפת להרבות בקיום מצוות לטובת האחר , מתוארת בתה כשונה ממנה . ישנה הקבלה בין מצבה הפיזי למצבה הנפשי הרעוע , והקבלה זו מדגישה את עוצמתה של חנה , האם . ברכה חולנית וחלשה , וסובלת מכאבים פיזיים המקשים על תפקודה , וכן מנפש דוויה . בניגוד לאמה , שנוסעת מרחק רב מחוץ לעיירה ליישובים מרוחקים כדי למשל להיוועץ ברבי מבלז , וכשהיא שבה מדרכה 68 שם...
אל הספר