חורבן בית המקדש השני ומרד בר כוכבא שלאחריו העבירו את מרכז הכובד הרוחני והפוליטי מיהודה ושפלת החוף צפונה לגליל. היצירה הרוחנית העשירה של תקופת המשנה והתלמוד - מרכזה בגליל. הממצא החומרי של עשרות ישובים יהודיים, ובמרכזם בתי כנסת שנחשפו לאורך שנות המחקר הארכיאולוגי, הם עדות נוספת לפאר ולעוצמה הקהילתית של יהדות הגליל. כחלק מהווייתה הרוחנית והתרבותית של הקהילה היהודית באזור בשלהי העת העתיקה, הולכת ומתגבשת זהות ייחודית בעלת מאפיינים דתיים, תרבותיים, חברתיים ופוליטיים. נוצרות מסורות חדשות, ומסורות ישנות מעוצבות מחדש ומותאמות למרחב הגלילי.
ספר זה מבקש להתחקות אחר שלושה מרכיבים עיקריים בעולם האמונות והדעות של יהודי הגליל בשלהי העת העתיקה: הזיכרון הקולקטיבי, הקרב התודעתי על הגליל מול הנצרות, והאפוקליפטיקה הגלילית. לכל אחד משלושת המרכיבים האלו ישנה נוכחות בכל שלושת "מחוזות התודעה" של היהודי הגלילי: בית המדרש על חכמיו ויצירתם הספרותית, בית הכנסת על מרכיביו הליטורגיים והאמנותיים, והמרחב הגלילי על נופיו. מרכיבים אלו, המהווים את שלושת חלקי הספר, משמשים כבסיס לשרטוט קוויה של המפה המנטלית של הגליל, המאופיינת בממדים של זיכרון, תודעה ומרחב.
אל הספר