פרק שמיני : ״ספר זרובבל״ 25 זרובבל״ תוך השוואות לאזכורים נוספים, מוקדמים יותר או בני התקופה . ראשית, נתבונן בחלק מהפסוקים המתארים את סבלו של עבד ה׳ : לא תֹאַר לו ולא הדר [ . . . ] . נבזה וחדל אישים, איש מכאֹבות וידוּע חֹלִי, וכמַסְתֵר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנֻהו . אכן חֳלָיֵנו הוא נָשא ומכאֹבינו סְבָלָם, ואנחנו חשבנּהו נגוּע, מֻכֵּה אלהים ומעֻנֶּה . והוא מחֹלָל מפשעֵנו, מדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ, מוּסַר שלוֹמֵנו עליו ובחבֻרָתוֹנרפָּא לנו . [ . . . ] כי נגזר מארץ חיים [ . . . ] תחת אשר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נפשו ( ישעיה נג, ב - יב ) . ניתן לזהות מספר מרכיבים בסיפור הסבל של עבד ה׳, שבאו לידי ביטוי במסורות הנוצריות והיהודיות : המראה הפיזי הדוחה ואותות הסבל הניכרים עליו בדמות נגעים ומחלות ; חוסר היכולת של הרואים אותו להכיר מיהו באמת, דבר המוביל לביזויו על ידי הסובבים אותו ; העובדה שסבלו נגרם כתוצאה מפשעיהם של האנשים ומהסכמתו לשאת על עצמו את העונש על מעשיהם הרעים ; סבלו של העבד מוביל לגאולתם של אחרים ; ולבסוף – מותו של עבד ה׳ . בתקופת בית שני ובמאות הראשונות לספירה אין כמעט עדויות לשימוש במוטיב המש...
אל הספר