ח'ליל אל־סכאכיני, ירושלמי יווני־אורתודוקסי, היה אחת הדמויות המשפיעות והססגוניות בחברה הפלסטינית משלהי השלטון העות'מאני ובתקופת המנדט. מורה ומחנך, הוגה דעות, פעיל פוליטי וחברתי, בלשן בשפה הערבית ומחברם של ספרי לימוד, שירה ואסופות מכתבים, מפקח על הוראת הערבית ומנהלה הראשון של המכללה הערבית הראשונה להכשרת מורים בירושלים, מקימם ומנהלם של בתי ספר פרטיים רב־תרבותיים, דמוקרטיים והומניסטיים שלמדו בהם יחדיו מוסלמים, נוצרים ויהודים. ביוגרפיה זו מתמקדת בהגותו של סכאכיני, בהשקפת עולמו ובפועלו בתחום החינוך, והיא מתבססת על היומנים שכתב במשך חמישים שנה. יומנים אלה, מסמך רב־חשיבות לכל מי שמבקש לחקור את החברה הפלסטינית משלהי השלטון העות'מאני, מספרים את סיפורו האישי של סכאכיני ומעידים על עשייתו החינוכית,הפוליטית והלאומית. סכאכיני היה ממבשרי הלאומיות הערבית־פלסטינית - עוד בשנת 1913 פרסם ספר שבכותרתו המונח 'פלסטין' - ופורץ דרך בהשקפותיו החינוכיות ובהוצאתן מן הכוח אל הפועל. בבית הספר הראשון שהקים בירושלים בשנת 1909 יישם את עקרונות החינוך הפתוח, החופשי והדמוקרטי: ללא מבחנים, ללא ציונים וללא עונשים, ומתוך גישה שמעמידה את התלמיד-האדם במרכז. הגותו החינוכית של סכאכיני אינה נטולה פגמים וסתירות פנימיות, למשל ביחסו למערב, ליהודים ולציונים; עם זאת בעשייתו הוא היה חלוץ וחדשן, דמות בעלת חשיבות היסטורית, תרבותית וחינוכית בתולדותיה של הארץ בכלל ובתולדות הפלסטינים בפרט.
אל הספר