כבוד ועונש במעשה החינוכי

59החינוך ההומניסטי המתקדם על העבריינים, אשר במקרים רבים אינם אחראים לעבריינות שלהם, ועם 66 זאת הם מוענשים באכזריות . באמצעות ניתוח פסיכולוגי-סוציאלי פוטר סכאכיני את התלמידים מכל אחריות ומכל צורך בעונש, לא כל שכן עונש פיזי אכזרי . הילדים, התלמידים, הם בעיניו קרבן של החברה המסורתית, אשר איננה מוכשרת דיה לחנך כראוי, ואשר היא עצמה יוצרת עבריינות ואלימות : חלק ניכר מהתנהגות התלמיד אינו נחשב אלימות או עבריינות אלא טעות . אך המורה, מפאת אי-מקצועיותו, עצבנותו, אלימותו, בורותו ורמת מוסריותו הנמוכה, מוצא שזו התנהגות עבריינית המחייבת עונש . כל זמן שסמכותו של המורה מלאה ומאפשרת לו להחליט מהי עבריינות ועל מה אין צורך להעניש, תמיד יקופחו התלמידים בגלל שימוש מוטעה בסמכות [ . . . ] כך גם בבית הסוהר . במקום להוריד את רמת האלימות בחברה, הם 67 מעלים אותה . הם משחיתים את האסיר במקום לעזור לו . אם כן, תלמידים, כמוהם כאסירים, מוענשים לרוב שלא בצדק על התנהגות שאיננה מחייבת עונש . בכך המורים הלא מקצועיים, ההורים והחברה בכלל גורמים להרחבת מעגל האלימות במקום לצמצמו . סכאכיני הבחין שהעונשים בבית הספר מוטלים לרוב...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב