42 בן אדם, אם ירצה האל לרוב בבית קפה ידוע מחוץ לשער יפו בירושלים, שנקרא עד מלחמת העולם הראשונה 'קפה אַנַסְטי', על שם בעליו היוונים . מתחילת 1919 נהג סכאכיני לשבת שם מדי יום יחד עם כותבים, משוררים ועיתונאים ועם ידידיו ותלמידיו היהודים והבריטים . הוא נהג לכנותו 'מַקְהא אל-סעאליכ' ( קפה האביונים — התייחסות צינית לקשייו הכלכליים של סכאכיני בתקופות שונות ) . בשנות השלושים נסגר קפה אנסטי וסכאכיני עבר עם חבורתו לשבת בבית הקפה של עיסא אל-טוַּבֶַּה, מֻחְ'תאר העדה הערבית-אורתודוקסית, קפה הידוע בשם 'מקהא אל-מח'תאר' ( קפה המח'תאר ) ; גם אותו כינו 'קפה האביונים' . לימים עבר סכאכיני לשבת בקפה 'פיקדילי' בממִילא, בית קפה בסגנון מודרני שהתאים 61 יותר למעמדו הכלכלי החדש ולחוג החברתי שהקיף אותו . בטרם אבחן את הגותו החינוכית ומפעלו, אעמוד בפסקאות שלהלן על העקרונות אשר הטיף להם ב'קפה האביונים' . בן אדם, אם ירצה האל ( אִנסאן או שַׁאא אללה ) כבר בילדותו המוקדמת בלטה אצל סכאכיני הנטייה ההומניסטית . הוא העריך כוח פיזי ועצמה גופנית, אך סלד מכל שימוש תוקפני כוחני במשחק עם חבריו . הומניזם, נימוס, עדינות ונועם הלי...
אל הספר