שאלה קיומית שחייבת לעניין כל אדם היא מדוע חרף הרעיון הנשגב הגלום באמונה המונותאיסטית, רוב המלחמות והעריצויות פורצות בקרב הדתות המאמינות באל אחד שאמור היה לאחד את המאמינים בה. כדי לחשוף את המקור והמזור לכשל זה, מרחיב פרופ' מרדכי רוטנברג את מושג הצמצום שפיתח בספריו על ידי העמדת מושג ה"גיור החברתי" כחלופה אפשרית לשיטה ה"מיסיונית". לעומת העולם ה"מיסיוני" הפועל בשם אמת גברית אחת, שיש לאנוס את נתיניה לקבלה משום שהאל אינו מצומצם כדי לפנות מקום לאמיתות אחרות, בעולם "הגיורי" יש לחזר אחר האל המצטמצם והנסתר כדי להשיגו על ידי ערגה ופיתוי רומנטי. המטאפורה המואבית מוצגת כשיטת פיתוי נשי, שתחילתה במערה החשוכה בסיפור בנות לוט, המשכה דרך סיפור תמר ויהודה על אם הדרך וסיומה בסיפורה של רות המואבייה, אשר פיתתה את בעז על הגורן כדי להפיק ממנו את "מלכות דוד" ואת אפשרות יחסיה"עמך-עמי" השוויוניים. ערך השוויון הגיורי-חברתי הגלום בהצהרת ה"אלוהיך-אלוהי" של רות, אמור למנוע השלטה "אללה אכברית" עריצה המצדיקה כפייה מיסיונית משום ש"רק ההגדרה המונותאיסטית שלי היא הנכונה!" את שיטת הפיתוי הגיורי מתרגם רוטנברג לשפת האימון (הקאוצ'ינג) המתאפשר כאשר הווירטואוז או הגר הפוטנציאלי חייב לחזר אחר המאמן-המגייר הכופה עליו את כישורי הספורטאי, המוסיקאי או הדתי רק לאחר שהלה בחר בו מרצונו החופשי. כך חיזוקה של הדמוקרטיה על פי רוטנברג כולל גם את הדיאלוג בין הכפייה לבין הרצון החופשי, במובן של "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", כפייה מתוך בחירה חופשית.
אל הספר