כפי שהבהרתי , מטרותיי בחיבור הזה אינן מוגבלות לשאלה הקלינית , החשובה מצד עצמה , כיצד להציל ילדים מפגיעה מינית . התפיסה האדיפלית נוסח פרויד היא הרבה יותר מ " תיאוריה טיפולית " , חשובה ככל שתהיה . כבר מזמן היא הפכה ל " תפיסת האדם האדיפלי " והוטמעה בדי . אן . איי של התרבות המערבית . גם כאשר תיאוריות רבות בפסיכותרפיה , אפילו בפסיכואנליזה , כבר הרחיבו את אופקיהן ולמדו להתמודד עם נושאים החורגים מהנוסחה הפשוטה של פרויד , עדיין אפשר להראות כיצד משמשת הנוסחה האדיפלית כמטפורה מובילה וכשחקנית מרכזית בספרות , בקולנוע במלחמת ה " גוגל - מוגל" האינטרנטי ובעיתונות . כפי שאראה , אף על פי שהמטפורה האדיפלית הרחיבה את אופקי המחשבה האנושית בתרבות ובטיפול הקליני כאחת , היא גם בלמה והצרה אותם בעצם תביעתה לבלעדיות . להלן דוגמה אחת מיני רבות , דיון מחקרי על מהות התופעה האדיפלית שיש לה אף השלכות טיפוליות גם בימינו . בספר " הסוד ושברו : סוגיות בגילוי עריות " , שפורסם ב - , 2004 דנה רחל בלס באחת השאלות ה " טעונות " ביותר בהיסטוריה של הפסיכואנליזה , כלומר " למה התכוון המשורר " : למה התכוון פרויד כשדיבר על גילוי הע...
אל הספר