נחזור עתה ונבחן את הגדרת ההישג האינדווידואלי ( אתלט , מוזיקאי , אמן ) לאור התפישה הקולקטיביסטית של " קדמה " , כפי שהשתרשה בתרבות המערבית . נראה שהנוסחה הגלומה בתורת הקדמה הנה דיאלקטית מעצם הגדרתה , שכן בהכרח השלבים המובילים לקדמה כזאת חייבים להכיל שלב של הרס הישן – בנוסח שיר האינטרנציונל הידוע : " עולם ישן עדי יסוד נחריבה " . בתפיסה זו , רק הרס העולם הישן יכול לאפשר למעמד החדש או לבן הצעיר והכשיר ( במונחיו של דארוין ) , לאנוס את הסדר החדש על ההורים המזדקנים . בהמשך דברי אציע את הדגם שאכנה " הגיור המואבי " , כחלופה דיאלוגית אפשרית לתהליך המיסיונריות הדיאלקטית . אבל כבר כאן ברצוני לעמת את תפישת האדם האדיפלית ( שלדעתי הוטמעה בדנ " א של התרבות המערבית ) עם המודל החברתי הניתן לחילוץ מיחסי ה " עמך - עמי " המואביים . אם ההנחה היא שהאדם האדיפלי מתפתח באמצעות השאיפה ( המטפורית ) לרצוח את אביו ולממש את תאוותו להזדווג עם אמו , נובע מכאן , בהכרח , ששאיפה זו תקבל אופי של אונס – כלומר , ניסיון לאנוס את האם שעד כה הייתה נאמנה לאותו אב , אשר ממנו חושש הבן . במצב כזה אין מקום ל "חיזורים רומנטיים " ממוש...
אל הספר