אפשר לבחון את עוצמתו של מודל הטוען כי יחסי " עמך - עמי" דיאלוגיים עשויים להתממש , בין השאר , על ידי פנטזיה משיחית בלתי ממומשת ( כפי שעולה מתוך הפרשנות החסידית - קבלית ) , כאשר מעמתים אותו עם תופעה המתארת סטייה ממודל זה . כלומר , אם טיפוח יחסי " עמך - עמי " מתאפשרים מכוח " גירוי גיורי " בלתי ממומש , אזי יש להניח שמימוש חלום משיחי המתיר גילוי עריות גם בעולם ה " אתגליה " בו אנו חיים , יזדקק לדגם האינוס המיסיוני משום שהוא מדלג / מוותר על הפלירט הדיאלוגי . בהתאם , המאפיין העיקרי של אינוס מיסיוני מתחייב לדעתי ממהותו של הגורואיזם הכריזמטי שאליו נתייחס בפרק זה . קודם הצגנו את הבחנת תיקוני הזוהר ביחס להתרת העריות בעולם העליון הקרוי גם עולם ה " איתכסייא " , כאסמכתא להנחה שהדחף המיני פועל ככוח מעצים לאנרגיית ה " עמך - עמי " אך ורק כשיסוד ה " עברה " שבו נותר ברמת הפנטזיה . המסקנה המשתמעת מכך היא שכאשר דפוס ה " גירוי - הגיורי " פועל ככוח דיאלקטי כופה , ומאבד את ההבחנה החדה שבין דמיון למציאות " העולם התחתון " , הוא ינסח בהכרח את המשיחיות כהתגשמות קונקרטית של תיקון - תרפויטי באמצעות התרת גילוי עריות ...
אל הספר