דומה שלפני שנפנה לדון בהשלכות החברתיות של המודל השונמיתי הבלתי אונס , חובה עלינו לענות בקצרה על השאלה שעשויה לצוץ במוחו של הקורא האינטליגנטי , אשר יטען כנגדי . 8 במאמר מיוחד על ה " שונמיתיזם " דיווחתי על תנועה " שונמיתיסטית " , שפעלה באירופה מהמאה ה - 13 עד המאה ה - , 18 אשר התייחסה לפנאומה ( ריח מחיה העולה מתוך חום הנעורים ) אותו מעניקה נערה צעירה לגבר מזדקן ( ראו : מ ' רוטנברג , " על החיים והאלמוות " , הוצאת ראובן מס , . ( 2008 שה " שונמיתיזם " אינו אלא ניסוח מעוברת לעידון הסובלימטיבי של פרויד . בספר " היצר " ( ת " א : שוקן 60 - 47 , 1999 ) דנתי בהרחבה בביקורת שביקרו חוקרים רבים את מושג " הסובלימציה " של פרויד , חוקרים ששללו את הנחתו של פרויד שתסכול המיניות הפיזית עשוי להביא להישגים הרוחניים שתהליך ה " עידון" אמור להוביל אליהם . כאן אסתפק בציטוט מתוך מחקרו של וולני גיי ( Gay , V . P . Freud on Sublimation , 1992 p . 111 ) אשר הקדיש ספר שלם לבחינת תיאוריית הסובלימציה של פרויד . וכך הוא אומר : " מאפיין זה של המיניות האנושית המוכר לנו כעידון ... באמצעות הטיית הדחפים המיניים האינסטינקטיב...
אל הספר