הרקע לדמיון התרפויטי בצוואת פרידתו של משה מבני ישראל , בסוף ספר דברים , מכריז הוא פעמיים על היווצרות עתידית של מצב " הסתרת פנים " . בהכרזה ראשונה נאמר : " והסתרתי פני מהם " ( דברים לא , יז ) ובניסוח שונה נאמר שוב : " ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" ( שם , יח ) . קריאה סתמית של הכרזת האל באמצעות משה , משמעה עונש לאדם החוטא שגורש מגן עדן . על פי הקונטקסט התיאולוגי שבמסגרתו השמיע משה נבואה זו , דרשו רוב הפרשנים בצדק שבהסתרת הפנים הכוונה היא שהאל יעניש את בני ישראל על הפרת הברית שתתבטא בזנות אחרי אלוהי נכר וכיו " ב . אולם ברוח תפישת הזמן המחזורית , ניתן לומר שנבואת ההתגשמות העתידית של מצב " הסתר הפנים " מגלמת למעשה את המתנה היקרה ביותר שהעניק האל לבני האנוש כבר לאחר גירושם מגן העדן . כך ניתן לקרוא את סיכום נבואת הסתרת הפנים המצויה בספר דברים כהקדמה להמחשת תרומת ההסתרה והכיסוי לפוטנציאל היצירה החברתית המתוארת בתחילת ספר בראשית .
אל הספר