יחסים דיאלוגיים מהסוג המוצע מתקיימים זה שנים ביחסים שבין ישראל עם כת המקויה היפנית אליהם הוזמנתי ב -1983 למטרת העברת סדנאות ברוח תורת הצמצום הדיאלוגי אותה שאפתי ליישם גם בשדה היחסים הבין - דתיים . מאחר שישראלים רבים שומרים על קשר הדוק עם אנשי כת זו , שיש לה בית בירושלים בו מתאכסנים בניה ובנותיה הבאים לישראל ללמוד יהדות , הריני מעיז לכנות את תוצאת לימודי היהדות שלהם המתקיימים תוך יחסי גומלין חברתיים עם ישראלים , כמין תהליך של " גיור נפשי " . היות ובני המקויה מהווים ידידי אמת לישראל ( בהם אין אנו משופעים ) ללא שום כוונה שלנו או שלהם לגיירם במובן ההלכתי , דומני שיש ערך רב להתייחס אליהם כאל סוג של " גרי שער " כדי להעניק להם מין זהות ישראלית גאה , אשר תשרת את שני הצדדים . אולם , יתרה מכך , מכיוון שהתרשמות זו הייתה מטבע הדברים " תיירותית " באופייה , העמדתי אותה למבחן סיסטמתי יותר במסעותי עם חברי המקויה ה " מונותאיסטיים " אשר אתם ניסיתי להתעמת ביחס לצווים תיאולוגיים שונים המתחייבים , כביכול , מהזדהותם עם הכתות הנוצריות - יהודיות ששוטטו במדבר יהודה במאות הראשונות לספירה . כך ניסיתי לאתגר גם את...
אל הספר