מצרים העתיקה והגיור החברתי

כדגם חלוצי לגיור החברתי בחרתי להציג את מצרים העתיקה , משום שזו קלטה פליטי רעב מארץ כנען מבלי לכפות עליהם את הדת המקומית . בהמשך אנסה להציע הקדמה חדשה להגדת פסח , אשר תבסס את טיעוניי , הזועקים שלא זו בלבד שבמצרים העתיקה לא הייתה כפייה דתית , אלא שהיא הפכה ל " אמריקה " המפתה של הזמן הקדום . לאחר מכן , כדי לקרוא תיגר על התיאוריה האדיפלית היוונית - נוצרית המיישרת קו עם תפיסתם ה " מיסיונרית " הכופה של אבות הפילוסופיה והפסיכולוגיה הנוצרית , אני מנסה להעביר את הקורא מ " המצריות " הנאורה ל " מואביות " הטומנת בחובה יחסי גיור חברתיים ועממיים , שאפשר להציגם על פי נוסחתה הידעה של רות המואבייה : " עמך - עמי " . ברוח זו אטען להלן כי רק לאחר שבעז התאהב ברות שפיתתה אותו , יכול היה הדיאלוג ביניהם ליצור יחסי עמך - עמי שוויוניים . כך , בפיתוח ההבדלים בין גיור חברתי מפתה ומיסיון שתלטני כופה , אני מנסה להראות כי הגיור החברתי מתאפשר מכוח העובדה שדפוס ה " מואביות " אינו בנוי על הכפייה הגברית , אלא על הפיתוי הנשי . ואכן , שושלת בית דוד נוצרה מהפיתוי שפיתתה הגיורת רות את בעז , וניתן לראותה כמטפורה לקדמה הנעשית...  אל הספר
הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים