התפילה, וביחוד התפילה בציבור, היא מן היסודות המורכבים, מרובי הפנים והמגוונים ביותר בתרבותו של עם ישראל, בתולדות חיי הרוח שלו ופעילותה החברתית של הקהילה היהודית.
התפילה התפתחה בכמה צירים מקבילים: תפילות החובה, הפיוטים, וכן טקסים ומנהגים נוספים, שהיו חלק חלק בלתי נפרד מהפעילות בבית הכנסת.
נוסחים וצורות שונות של פיוטים ומנהגים שונים הקשורים בתפילה התפתחו בזמנים ובמקומות שונים, כגון בבל, ארץ-ישראל, ספרד, צפון אפריקה, אשכנז, צרפת ועוד.
התפתחויות מקומיות אלה מקורן בדרך כלל באופיין התרבותי הייחודי של הקהילות השונות, שהושפע לא פעם מתרבות הסביבה באותה תקופה.
אל הספר