א . אותה הלכה שב"משנה תורה " ( 7 ) המחייבת טהרת הרגלים לפני תפלת שחרית היתה בעיני הראב"ד כחידה סתומה שלא ידע לה שחר : "לא ידעתי רגליו למה" ז ! בדברים אלו לא לחלוק על הרמב"ם יצא , אלא ל ת מ ו ה בא : דין זה מנין לו ? מהו שרשו ומקורו ? ומשיגו השני של הרמב"ם' וגם הוא בן פרובנציא , רבי משה הכהן מלוניל' בהשגותיו שעדיין גנוזות הן בכתב יד , ( 8 ) עומד גם הוא בתהיה לפני הלכה זו : "צריו עיון מאין הוציא זה שיהא צריך לרחוץ ידיו [ ורגליו ] " ? ( 9 ) ונלאו מפרשי הרמב"ם להסיר את המסך מעל הלכה זו ולגלות את מקורה . ומאלפת היא העובדה' שמה שהעלו בידיהם אחרי צלילה בים התלמוד הוא מאמר תלמודי אחד ויחיד' והפירוש שניתן לו על ידיהם אינו יכול לעמוד בפני הבקורת . ( 10 ) וכשנתקל ר' עזריאל הילדסהיימר' שדברי הרמב"ם האמורים נעלמו ממנו , ( 7 ) עיין להלן עמוד 12 ( 8 ) כתב יד אוכםפורד מסי ( לפי רשימת ינייבאואר ) 617 דף כ"ד בי—כ " ה א . ' וההמשך לפסוק המובא למעלה הוא : ובהיה קורא ( י"ד בי ) גרסינן הרוצה לקבל מלכות שמים שלימה יפנה ויטול את ידיו ועליו הכתוב אומר ארחץ בנקיון כפי אלמא דאינו צריך אלא רחיצת ידיו ויש או' משום ...
אל הספר