א . ביחס אל הישיבה הנהיגו הראב"ם וו ' אברהם החסיד עוד תיקון חשוב אחד' הן לגבי הצבור והן לגבי ה"זקנים , " והוא' שכולם יכוונו את פניהם אל ה"מזרח" ' ה"קבלה" ' ( 300 ) גם בשעת ישיבתם . המנהג המסורתי חייב את הקבלת ה"מזרח" רק בשעת תפלת י"ח הנאמרת מעומד . בחלקי התפלה הנאמרים מיושב רשאי היה המתפלל לפנות אל איזה צד שהוא . חופש זה גרם לידי ישיבה בלתי מסודרת בבית הכנםת . והראב"ם מוסר לנו ציור מערבוביה ששלטה בימיו : ( 301 ) בשעת אמירת פסוקי זמרה וקרית שמע וברכותיה ישבו המתפללים על מקומותיהם כמו שיזדמן להם' נשענים על הקירות , בלי כוונה לפנות אל רוח מסויימת . מהם נמצאים פונים במקרה מול ה"מזרח" ' מהם מסיבים את גבם אליו' ואחרים עומדים מצדו , מימינו ומשמאלו . רק שליח צבור לבד , הואיל והוא פורס על שמע מעומד כיוון את פניו כלפי ה"מזרח . " נגד ערבוביה זו יצא הראב"ם למערכה . ידוע היה לו , אמנם , שהמנהג , להקביל את ה"מזרח " בשעה העמידה גרידא' ישךנושן הוא' שהדרת הזמן והמקום גם יחד חופפת עליו . הוא גופו מעיד שכך היה המנהג הפשוט בכל המקומות בזמנו "וקודם לכן שנים רבות שאין להגבילן במספר . " אולם למרות עתיקותו ו...
אל הספר