א . בפרק הקודם ראינו את הרמב"ם מסיר את הצעיף מעל מנהג שהיה רווח כמה דורות לפניו ומציגו כחיקוי הסביבה המוסלמית . בפרק זה נראהו מכניס הוא עצמו תיקון רב חשיבות בסדר התפלה המסורתי ^ בהשפעת אותה הסביבה עצמה' תיקון שקיים היה יותר משלש מאות שנה , עד שיצא עליו גזר דינו של הרדב " ז , שחשף את הגורמים החיצוניים שהונחו ביסודו — וביטלו . הכוונה לתקנתו המפורסמת שביטלה תפלת לחש של י"ח וקבעה שבמקומה יתפללו הצבור ושליחם יחד תפלה אחת בלבד . ( 75 ) ברי תקנה זו אופי של ' תיקון לה : מלבד שבאה לעקור מנהג ישן נושן שנתקדש בקדושת הדורות וששיווה קו אפייני כ"כ לתפלה הישראלית' הרי ' נוסף לזה' יש בה משום הפרה גלוייה של דין התלמוד ;( 76 ) "כל בעלי הדין והרב המתקן תקנה זו מודים כי מדין הגמרא בבלית וירושלמית והגאונים וכל הפוסקים ראוי לצבור שיתפלל שתי תפלות' אחת בלחש ואחת בקול רם" . ( 77 ) כדי להעריך כראוי את תכונתה הקיצונית של אותה תקנה , כדאי להשוותה עם עמדת הגאונים לשאלתנו . בשני מקרים עלתה בעיה זו לפניהם , ובשניהם היו נמוקים פנימיים , צרכיו של הצבור , תובעים במפגיע לא את ביטולו הגמור , אלא רק םטיה זמנית מן הנוהג ה...
אל הספר