משנת 1919 השפיעה רבות (Das Unheimlich) מסתו של פרויד "האלביתי" על חקר הפסיכואנליזה והספרות, וכן על תחומים נוספים, כמו פילוסופיה, סוציולוגיה, אמנות וקולנוע. "האלביתי" אוצר בתוכו תחושה של פחד גדול או אימה המחזירים את האדם אל אירועים ופרטים מן העבר, מוכרים וזרים לו בו־זמנית.
"האלביתי", כמונח פסיכואנליטי שמזוהה עם המחשבה המודרנית והפוסטמודרנית, חלחל גם לתוך סיפורת הנשים הישראלית החדשה, ליצירותיהן של שפרה הורן, דורית רביניאן וסביון ליברכט. ספר זה בוחן חלומות, הזיות ושיגיונות של גיבורות נשים בספריהן, שמהם מגיחה תחושת אימה גדולה. העירוב בין יסודות המוכרים לחולם מן המציאות הערה לבין יסודות זרים הוא נשמת אפו של המבע הדמיוני. עירוב זה בין הביתי המוכר ללא־ביתי הזר עונה במדויק על הגדרת "האלביתי" הפרוידיאני.
הספר חושף הן את הגירויים הרבגוניים של "האלביתי" — ובהם כפילים, בבואות, צללים, בובה מכנית, רוחות רפאים, תחיית המתים, איברים בעלי יכולת קיום עצמאית, קניבליזם והפחד להיקבר חיים — והן את משמעותם של סודות נסתרים. כל אלו קורמים עור וגידים בחלומות ובהזיות של הגיבורות ביצירותיהן של שלוש הסופרות הישראליות החשובות
אל הספר