|
|
עמוד:14
14 מבוא תופעת "האלביתי" עומדת במרכז המחקר והביקורת הספרותית, הפילוסופית והפוליטית לפחות מסוף המאה ה- 18 ועד היום : מקרל מרקס ופרידריך ניטשה ועד לפרויד, מרטין היידגר, לודוויג ויטגנשטיין וז'אק דרידה . במאה העשרים היה זה היידגר אשר התעמק במיוחד, ייתכן אף יותר מכל פילוסוף אחר בן העידן המודרני, בחקר הרעיון על פיו "בסופו של דבר, הרגיל איננו רגיל . הוא יוצא מגדר הרגיל, הוא 7 מבחינתו של היידגר, המאפיין הבסיסי של הקיום האנושי מסתורי" . הוא מסתורי ומנוכר . פרויד מונה במסתו מגוון של אירועים ותופעות המעוררים את תחושת "האלביתי" . תחושה זו נגרמת על ידי בובות ממוכנות ורובוטים, על שום היותם דוממים וחיים כאחד ; פחד מפני סירוס, המתבטא בחרדה מפני אובדן הראייה ; האמונה באנימיזם ( ייחוס רוח חיים לצומח ולדומם ) ; התקפי טירוף ; מפגש עם שדים ועם רוחות רפאים ; קיום האדם מעבר למוות ; חלקי גוף קטועים בעלי יכולת קיום עצמאית ; המוטיבים של הכפילות בכל דרגותיה ומופעיה, כלומר דמויות שיש להבינן כזהות בגלל מראן הזהה, ויחס זה מועצם על ידי תהליכים נפשיים אשר מדלגים מהדמות האחת לאחרת — מה שהיינו מכנים בשם טלפתיה — כך שהאחת שותפה לידיעתה, להרגשתה ולחוויותיה של האחרת ; אדם מזדהה עם אדם אחר, כך שהוא מתבלבל ביחס לאני שלו או מציב את האני הזר במקום האני העצמי ; כלומר, לפנינו הכפלת-אני, החלפת-אני — ולבסוף, החזרה המתמדת של אותו הדבר, החזרה של אותם תווי פנים, אותן תכונות, אותם גורלות, אותם פשעים, אפילו חזרתו של אותו שם במשך כמה וכמה דורות עוקבים . 8 מאמרו של פרויד הטביע את חותמו גם על הספרות הכללית והעברית . 7 54 . Heidegger, The Origin of the Work of Art, p 8 פרויד, ה א ל ב י ת י, עמ' 64 .
|
|