192 פרק רביעי מבלבלת . אמביוולנטיות זו הולידה ממד מאיים נוסף בעל זיקה אל העין ואל הראייה, שזכה בכינוי "האלביתי האופטי" . ריבוי זה של המצאות טכנולוגיות חשובות הביא עמו שינוי בתפיסת העולם ( תרתי משמע ) , והפך את פעולת הראייה והצפייה לאלמנט מרכזי בהתייחסותם של בני האדם אל הסובב אותם . במאה ה- 19 הזין "האלביתי האופטי" הן את הספרות והן את האמנות החזותית על סוגיה, מהזרם הרומנטי בגרמניה ובצרפת ועד תיאטרון הקסם המודרני . מקס מילנר, חוקר צרפתי של הזרם הרומנטי, טוען במסתו "מקסם השווא" ( מושג המייצג היבט חשוב בדמיון הפעיל ) כי למן הרגע שבו הולידו המכשירים האופטיים בצרפת את המשקפיים, החלו הרומנטיקנים הגרמנים אשר התעמקו בכוחותיו של הדמיון ( הופמן, ז'אן פול ואחרים ) להשתמש בטכניקות אופטיות כמטפורות ביצירותיהם הספרותיות . בסיפוריו של הופמן ניכר היטב השילוב בין ההיבט האופטי לזה הפסיכולוגי, ככלי ספרותי להשגת תחושה של אי נוחות מאיימת . דוגמאות לכך ניתן למצוא למשל בסיפור "איש החול", בטלסקופ שקונה נתנאל מהסוחר קופליוס ; ב"סיפור הבבואה האבודה", במראה וההשתקפויות שבה ; ב"הרפתקת ערב השנה החדשה", במשקפיים המש...
אל הספר