136 פרק שלישי פרויד מספר שנים קודם לכן ב"פסיכופתולוגיה של חיי היומיום" 1 ( 1907 ) , בקטגוריית הניסי והמאיים . את סיפורו האישי על תחושת הדז'ה-וו שחווה בטיולו ברובע זר בעיירה איטלקית, פרויד מתבל בסובייקטיביות ובריחוק גם יחד . האפיזודה, שחושפת פגיעות ובלבול, מסופרת אומנם בגוף ראשון, אך עדיין נשמרים בה הריחוק והשליטה, בשעה שהוא מגדיר אותה, מתוך הומור עצמי, כ"מסע תגלית" . נקודת ההשקה בין ההרפתקה הפרובינציאלית שלו ( ההתמודדות עם הבלבול והזרות שבה הם בגדר האפשר ) לבין "המאוים" מתגלמת ביחסו האמביוולנטי של פרויד כלפי איטליה . מצד אחד, הוא מתאר את רומא כמקום המשרה עליו "תחושה טבעית למדי", שבו הוא "אינו חש זר בכלל", ומצד שני, באותו הזמן ממש הוא מספר כי חש אבוד וזר לעצמו בשעה שהתהלך ברובע הרומאי המנוכר . הכיכר האיטלקית, שבה בולטת הנוכחות הנשית, הופכת לזירת המפגש בין המקומי לזר . פרויד מהופנט מהנשים הרומאיות והזרות כאחד, אך את הרומאיות הוא מוצא יפות ומושכות ואת הזרות — דוחות . החלוקה הקיצונית והברורה שלו, שמבדילה בין שתי קבוצות הנשים, כופה סדר חדש על היבט התשוקה המינית : רק הנשים ששונות ממנו במוצאן...
אל הספר