כרוניקה של חרדה

מן "האלביתי" הפרוידיאני אל גילומו של הכפיל ביצירה הישראלית הנשית החדשה 61 כשהיתה מתבוננת במלאך המשחקת עם הבובה יפה, הבחינה בדמיון הרב בין השתיים . לשתיהן היו שער תלתלים זהוב, אף ישר וקטן, לחיים ורודות שצויירו בדייקנות בידי צייר אמן, ועיניים כחולות ממוסגרות בריסים כהים וארוכים ( שם, עמ' 298 ) . מלאך הייתה יפהפייה ודמתה ביופייה הן לאמה והן לבובתה, אך מומה המולד פגם בשלמותה . מום זה הטיל מורא על רוזה, בשעה שהייתה מתבוננת בגיבנת של התינוקת אשר יצאה מבין חלציה, ורק ברגעים שבהם הצליחה לשכוח לרגע את כיווץ האימה שבבטנה, התענגה "על הציפורניים הזערוריות שכיסו בשלמות את קצות אצבעותיה" ( שם, עמ' 133 ) . רוזה אפוא מוקסמת ומזועזעת מבתה בו-זמנית . כל זמן שהיא מצליחה להדחיק מתודעתה את נכותה, היא מתמוגגת מיופייה ומהדמיון הרב אליה, אך ברגע שבו היא חוזרת ומביטה בבליטות המוזרות, חלחלה ובעתה אוחזות בה : "האלביתי עשוי להתקשר אל דברים יפים עד כדי מוזרות [ . . . ] האלביתי עשוי לבוא לידי ביטוי 55 על פי פרויד, הרגשות במפגש עם דבר יפה אך בה בעת מפחיד" . השליליים, באופן אבסורדי, הם מקורה של ההנאה האסתטית . נראה כ...  אל הספר