צלם או צלמוות? צלליות דו־משמעיות ב תמרה הולכת על המים

טכנולוגיה מאיימת 201 11 בהקדמה לרומן ת מ ר ה ה ו ל כ ת ע ל ה מ י ם מתוודה בספרות העברית . תמרה על משמעותה של המצלמה עבורה, ועל היותה אמצעי המסייע בידה לחזור ולשחזר את עברה . את יכולתה של המצלמה להנציח ולשמר את העבר, צורן מסביר באופן הבא : " התצלום הוא מעין אות לעובדתיות מוצקה כלשהי הטמונה בעבר, [ לכן ] ההתבוננות בו והניסיונות לפענחו הם ביטוי לדרך שבה ההווה יכול להבין את העבר או לשוחח עליו" . 12 ואכן, תמרה מתרפקת בנוסטלגיה על עברה באמצעות צילומים עכשוויים של יפו, עיר ילדותה, שאותה היא "תופסת" בעדשת מצלמתה כחלק משגרת יומה . עיר זו, "הפוקדת אותי בזיכרונות ומסתננת אלי בחלומות" ( ת מ ר ה ה ו ל כ ת ע ל ה מ י ם, עמ' 7 ) , משמשת עבורה צוהר אל התרחשויות רחוקות ונשכחות מן העבר . כפי שעולה מתוך דבריה, מדי לילה בלילה היא מצפה בכיליון עיניים להתבהרותן של התמונות, הנחשפות לאטן, בעת תהליך הפיתוח, מתוך תקווה כי מבין הצללים יופיעו צלמיהם של היקרים ללבה : וכמתוך פנס-קסם עתיק, המטיל על המסך תמונה אחר תמונה בלא כל סדר או שיטה, שבות אלי רוחות הרפאים של עברי [ . . . ] אז אני בולשת אחר דמותו של כריסטודולוס [...  אל הספר