מן "האלביתי" הפרוידיאני אל גילומו של הכפיל ביצירה הישראלית הנשית החדשה 45 הרהוריה המייסרים . לאחר אותו ביקור הזדהות יעל שוב נוסעת, ביום אחר, לשבעה, הפעם ללא בעלה, ומגלה לחרדתה כי הילדה שאותה חיפשה מופיעה בתמונה המשפחתית שאבשלום מושיט לה, ואותה "ילדה" היא למעשה בנו יחידו של אבשלום, דוידל . דוידל בעל השיער הארוך והבהיר נספה עם אמו בת שבע בפיגוע הנורא . לאחר שביקור האבלים מסתיים היא ממתינה בתחנת האוטובוס כדי לחזור לביתה . בשעה שהיא עומדת ומחכה היא מתבוננת בבת-דמותה הנשקפת אליה משמשת התחנה . האוטובוס מגיע ובזמן הנסיעה יעל נזכרת ב"ניחוח התינוק שמילא את החדר הנעול" של דוידל וכן בדברי בלהה, חותנת אבשלום, כי פניה היו הדבר האחרון שדוידל ראה לפני שנהרג, אמירה המחלחלת אל נבכי נשמתה של יעל וגורמת לה להרגיש כי דוידל היה גם שלה, גם אם לדקות ספורות . ועכשיו הוא מת ( שם, עמ' 117 ) . את "האישה באדום" פגשה יעל בהפגנת 'נשים בשחור' שאליה הלכה בעקבות חברתה נחמה . מטרתה של הפגנה זו הייתה להביע את מחאתן של "בנות שלום", ארגון פמיניסטי שמאלני שקיים שיח 32 אירוע זה נחרת בזיכרונה כחוויה אפלה פוליטי עם נשים פלשתי...
אל הספר