דז'ה-וו, ארוטיות ו"האלביתי" 183 את רעיון אחדות ושלמות הצורה הקלאסית, קבע אריסטו . תמה זו השפיעה השפעה עזה וממושכת על ערכי האסתטיקה, וכן על ביקורת האמנות בתרבות המערבית, ומהם נגזר כי צורות היופי העיקריות הן אלו בעלות הסדר, ההגדרה והסימטריה . בכל הדיונים הנוגעים לאמנות, יצירת מושא הגיוני ולכיד היא העומדת על כף המאזניים . האמן מתבונן בגוף ( העירום ) הנשי, ומעביר את החיזיון על גבי הנייר שמונח לפניו . גיאומטריה ופרספקטיבה כופות סדר השולט על ייצוגי הגוף הנשי . האישה, מצדה, מפקירה עצמה אל שליטת תחום אמנות התעתוע והופכת, מבעד למסך התרבות, תוך כדי פעולת הציור, לדימוי ממוסגר שנתון לשליטתו של הגבר . כך נוצר היפוך ביולוגי שבו הגבר הוא היוצר והאישה היא המקבלת את תהליך היצירה . העירום הנשי הוא חלק ממסורת תרבותית ומוקד של אסתטיקה אידיאליסטית שעניינה שלמות הגוף והכלת גבולותיו הפיזיים . האמנות מתקנת ומייפה את הגוף הנשי על ידי תחימתו של החומר האמורפי והתאמתו לתוך אותם גבולות, מוסכמות ועמדות תרבותיות הממלאות 56 אך הפיכת דמותה המצוירת תפקיד מרכזי בגיבושה של מסורת זו . של רוזה למושלמת בעיני המתבונן ( ובעינ...
אל הספר