הספר מבקש לבחון כיצד השכילה כת הפרושים להפוך מסיעה פוליטית-דתית אזוטרית, אחת מני רבות בתקופתה, ליהדות ההגמונית. במוקד הספר עומדת שאלת התפתחותה של יהדות ההלכה, כפי שהיא מוכרת כיום, עוד מימיהם של חז"ל. אומנם רבים רואים ברבנות שלוחה טבעית של תורת ישראל המפורשת בתנ"ך, אך המחבר מציג ראיות לכך ששורשיה נעוצים בשלהי תקופת בית שני. ניתוח ביקורתי של התורה שבעל-פה, מגלה כי מסורת ההלכה אינה אלא תוצר של תגובות שרשרת לתהליכי שינוי דרמטיים שעברו על עם-ישראל לאחר חורבן המקדש.
בספר נבחנות שבע רפורמות שחוללו חז״ל בדרכם לכיבוש העולם היהודי. המהפכות הנועזות הללו, שינו את דת המקרא לבלי היכר ובראו יהדות בַּת-כִִּלְְאַַיִִם בצלמם של חכמי ההלכה. התוצר הסופי של רפורמציית התושב"ע סלל דרך חדשה לעבודת האל, התולָָה את הפרקטיקה הדתית בלימוד הגמרא, בדִִקלום מסידור התפילה ובציות ל'שולחן ערוך'.
רפורמציה דתית זו המירה את יסודותיו של התנ"ך בשילוש מקודש משלה: חכמים על-פני כוהנים; בית מדרש במקום בית מקדש; ותורה שבעל-פה במקום תורה שבכתב. כיבוש היהדות אומנם יצא לפועל באמצעות התושב"ע, אך נעשה מתוקף התורה שבכתב. על חורבותיה של יהדות המקרא, ייסדה מהפכת ההלכה דת נומוקרטית נטולת אמונה.
אל הספר