פרעות תרפ"ט (1929) היוו פרשת-דרכים בתולדות הציונות. היישוב העברי נחרד משאננותו, ובפעם הראשונה מאז נכון בארץ השלטון הבריטי החל הספק מכרסם בלב רבים, שמא אין החלום הציוני ניתן להגשמה במשטר המאנדאט. המינהל הבריטי, ששרץ פקידים אנטישמיים ואנטי-ציוניים לרוב, נתרשל בדיכוי המהומות וביקש בתוך כדי כך לשוות להתפרעות הערבית צביון של מאבק בין שני לאומים לזכויות ריבונות. מתוך שהוריש סר הרברט סמואל בסיום תקופת כהונתו כנציב עליון מסורת של משטר רופס, "ליבראלי", נתחוור, שהפקידות הקולוניאלית בארץ תמנע מלכוף על האוכלוסיה הערבית ה"מתמרדת" את הפתרון הציוני השנוא עליה, חרף ההתחיבויות החגיגיות שנטלה על עצמה ממשלת-לונדון על-פי הצהרת באלפור וכתב-המאנדאט.
אל הספר