|
|
עמוד:196
מטרתה של הציונות , כלומר , — ליצור ישות ממלכתית משני עברי הירדן על בסיס רוב יהודי . מנקודת ראותה של המדיניות הציונית ה"פנימית , " הובאו להצדקתה של הצבעה זו הרבה שיקולים — כנים וצבועים . ואולם בשביל העולם החיצוני אין שום ערך לכל ה"שיקולים" הללו . ממשלת אנגליה ודעת הקהל , חבר הלאומים , העמים והממשלות של 54 ארצות , שאישרו את הצהרת באלפור ואת המאנדאט , אינם יכולים להיזקק ל"דקויות" של המטבח הקונגרסאי . הם ירשמו רק עובדה מדינית אחת : הקונגרס של ההסתדרות הציונית סירב לקבל החלטה , המנסחת את מטרת הציונות , דהיינו — יצירת ישות ממלכתית , בגבולותיה ההיסטוריים של ארץ ישראל , בעלת רוב אוכלוסייה יהודי . והם יסיקו מכר מסקנה — גם כן אחת בלבד : אין זאת מטרת הציונות , המיוצגת על ידי אותה ההסתדרות הציונית , שהקונגרס ה 17 שלד , נערך בבאזל מ 30 ביוני עד 15 ביולי . 1931 שום קונגרס של ההסתדרות הזאת שייערך לאחריו לא יוכל לבטל מסקנה זו . לא כל כד קל ופשוט בשביל תנועה לאומית מדינית "להתחיל את חייה מחדש , " ושוב לפרר , & בכוח שכנוע הראוי לכך לפני עולם החוץ את דגלה שכבר קופל פעם אחת . מאחר שסירבה ההסתדרות הציונית הנוכחית לומר את ה"כן" שלה לחזונה הממלכתי של הציונות , היא הפקיעה מעצמה את האפשרות לומר "כן" זה מחר , — אפילו כל הקונגרס ה 18 או ה 19 ירצו בכך פה אחד . האידיאל המינימאליסטי של הציונות נוח מדי למעצמת המאנדאט ולגורמים מעוניינים אחרים , מכדי שהם , בהישענם על תוצאות ההצבעה של המוסד הציוני בעל הסמכות הגבוהה ביותר , לא "יסגלו" אותו ולא ינצלוהו לטובתם המדינית . ההסתדרות הציונית הזאת ניתקה את דרכי שיבתה אל הציונות הממלכתית השלימה של הרצל . היא נהפכה עתה , באורח אובייקטיווי , למכשול במאבק על פירושן הנכון של מטרות הציונות על-ידי כוחות מדיניים לא יהודיים , שבהם תלוייה במידה ניכרת התגשמותה של הציונות . רק הסתדרות חדשה , אחרת , שאינה קשורה בירושה הרת אסון זו , יש ביכולתה , תוך סיכויי הצלחה כלשהם , להתחיל במיתקפה רעיונית מדינית כזאת . ההסתדרות הציונית בימינו כבולה בידיה וברגליה הן בעברה התבוסני והן בתבוסנותה הנוכחית בכל השאלות בעלות חשיבות מכרעת של מדיניותה הארץ ישראלית של אנגליה . היא השלימה עם "הספר הלבן" של , 1922 היא
|
|