בשתי חזיתות

עמוד:10

הערבים מן הארץ" ( פרוטוקול הקונגרס הציוני ה 17 במקורו הגרמני . ( בהכרזותיו אלו הגדיש ד"ר וייצמן את הסאה והביא לכך , שפקעה סבלנותם אפילו של חסידיו ומעריציו ; בעטיין הודח מכהונתו והוחלף בנחום סוקולוב . מכאן , שתביעת הצה"ר מן הקונגרס להכריז מפורשות על ה"מטרה הסופית" של הציונות לא היתד , בחזקת קריאה להפגנת ראווה , אלא כורח שעה לאפשר ניתיב ברור שיל דרך המאבק על ארץ ישראל . באישור או אי אישור ה"מטרה הסופית" של הציונות היה מותנה איפוא המהלד הציוני לגבי העמדה כלפי ממשלת המאנדאט , משמע , בתחום יחסי חוץ , ואילו בחזית פנים הועמד הרוויזיוניזם בפני שתי בעיות נוקבות : המשך פעילות במסגרת ההסתדרות הציונית או פרישה מתוכה , וכן הגישור על פני חילוקי דעות אידיאולוגיים בתוך מפלגת הצה"ר גופה . ראשית , הבט זיקתו של ז'בוטינסקי להסתדרות הציונית . מתחילת דרכו לא הגה ז'בוטינסקי חיבה יתירה למימסד הציוני ולמנהליו . סיבת הדבר לא היתד . נעוצה רק באישיותו האינדיווידואליסטית , בנטייתו להלך בשביל היחיד שלו , אלא בחילוקי דעות לגבי עצם הגישה לדרך ההגשמה הציונית . מלכתחילה תפס הוא את הציונות תפיסה מהפכנית ; מטרת הציונות לא נראתה לו רק כדרך להציל את עם ישראל ממצוקתו הפיסית בחיי יום יום שלו בגלות , אלא גם כאמצעי לשנות את אופיו של העם , לעקור את מנטאליות הגלות המקננת בנפשו . הוא היה סבור , שהרוויזיוניזם הוא , לפי עיקר מהותו , לא מפלגה מדינית והשקפת עולם בלבד , אלא , מעל לכל , " גזע נפשי" ; בייחוד כשפקדו את המחנה הציוני משברים הצביע ז'בוטינסקי על כך , ש"תהום פסיכולוגית" מפרידה בינו לבין יריביו . מטבע הדברים , לא על נקלה ניתן היה להבטיח שיתוף פעולה פורה בין שותפים למפעל אחד השונים זה מזה באופיים , ומכאן מקור ההתנגשויות והחיכוכים בינו לביניהם . באחת מישיבות ההנהלה הציונית , בעת שעוד נימנה עמה ז'בוטינסקי , ניסה יצחק גרינבוים להסביר תופעה מתמיהה אחת בעיניו : " כיצד להסביר את העובדה , שז'בוטינסקי הוא הגיבור של כל ישיבותינו ? אני מסביר את הדבר לעצמי באופן זה : ראשית , משום שאוהבים אותו , ושנית , משום שיש לו הכישרון לשוות אופי דראמאתי לדברים שאינם דראמאתיים כלל . " באחת משעות הווידוי ניסה ז'בוטינסקי גם הוא להתחקות על מקור הרוגז שהוא מסב לחבריו בעבודה , ואפשר , שלבו לפיו לא גילה , כי הסיבה נעוצה בעצם מקוריות הגותו , בעובדה שהוא איש חזון ופעמים אדם כפוי שליחות לשמש כעין "קאסאנדרה" ולהתריע על סכנות שאין רוב הבריות & ק 1 ות להתבאר עליהן . יש לזכור , כי כאשר פרש ז'בוטינסקי מן ההנהלה הציונית ב , 1923 הוציא

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר