מחבר: אריאלה אזולאי

שנת ההוצאה: 2006

מילות מפתח: צילום; אמנות; פילוסופיה; בנימין, ולטר; אומנות; תולדות האמנות; תולדות האומנות; ולטר בנימין

ספר זה מציע שילוב נדיר בין תרבות חזותית, פילוסופיה ומחשבה פוליטית. אריאלה אזולאי קוראת בטקסטים של ולטר בנימין מבעד לדימויים החזותיים – תצלומים, ציורים, סרטים, מבנים וחפצים - שאליהם התייחס ובהם השתמש בכתיבתו. היא עוקבת מקרוב אחרי הדימויים שבנימין ראה והראה, וגם אחרי מה שהחמיץ או הסתיר, ומתעקשת להבין מדוע מסר בנימין תיאורים מוטים כל כך של מה שראה, מדוע השמיט פרטים, בלבל זהויות ותאריכים ושגה בציטוטים. התוצאה היא פרשנות מקורית ומרתקת של כמה מן הטקסטים המרכזיים של בנימין ושל כמה מן הטקסטים היותר אניגמטיים שלו. אל הספר

נושא/נושאים: , ספרות כללית

תוכן הספר:

• היה היה פעם צילום בעקבות ולטר בנימין

• תוכן העניינים

• בפתח הספר

• פרק ראשון הזונה "היה היה"

• תמונה מס' :1 אזץ אטגיה: "פרוצה'/ פר>ז 1921 היא יושבת על כיסא כפתח הכית ותוחבת קלות את מרפקה פנימה - או שכך נראה הורות לזווית הצילום שבחר הצלם — כך שכשיבואו לעוצרה על הימצאות כרשות הרכים, יישאר לה פתח למשא ומהן

• פרק שני שתי מסורות

• תמונה מסי ;2 הגשיא הימ־נגורג ממנה את ה>טלר לקנצלר גרמניה, 1933 "הצייתנות של היטלר נפרשת רק לעיני הממונים עליו"

• תמונה מסי :3 >וקו אונו, '1961 scui pica בישבה בחלל של גלריה ןלצדה זוג מספרים גדולים, היא הזמינה את הצופה לגוור מעליה את בגדיה ולהפשיטה. ביודעין ביקשה יוקו אונו בעבודה זו להרוס את המסורת. הרס המסורת אפשר לה לשמור ולמסור הלאה את המסורת של מהרסי המסורת הדנאכיה

• פרק שלישי ההמצאה של אבדן המקור

• פרק רביעי להכתיב את ההיסטוריה

• תמתה מסי :4 שחקן השחמט האוטומטי של קמפלן האוטומט והבובה תם שתי תבניות של ח>קוי הדמות האנושית. האוטומט מתלבש בדמותו של תורכי כרי לרכוש את אמונם של קהלו או יריבו והוא אינו אלא בובה תורכית, הבובה התורכית, המונעת באמצעות מנגנון מכני, איננה אלא אוטומט המבצע פעולות על פי פקודות

• פרק חמישי המלאך פוזל

• תמונה מסי :5 פול קלה, "המלאך החדש'/ 1921 בציורו שלפיל קלה, חיכך שבנימין ראה עיניים קרועות לרווחה, כלומר עיניים חסרות מיקוד, בוהות, אני רואה דווקא - והקוראים מוזמנים להסתכל ולראות זאת בעצמם - עיניים מוסטות הצדה ופזילה מןקצנת

• פרק שישי תצלום לא חתום

• תמונה מס' :6 האחים ולטר (משמאל) וגאירג בנ>מץ בילדותם בדחקו הילדות שלו, שבנימין מתאר אותו נכמר? הזדמנויות, הוא אינו מ^נולם לבדו. בבעלותו של אחיו גאורג, שאתו הוא נאלץ לחלוק את הדיוקן, מצוי הכובע שחומד בנימין וכתיאורי! מתארו כשלו

• תמונת מסי :7 פרנץ קפקא בילדותו כשהוא כותב "ובידי השמאלית סומבררו ענקי", ממשיך בנימיו לחמוד את כובעו של ילד אחר

• תמוגה מסי =s ד"וויד אוקטב*וס ה*ל, מוכרת דגים ממי היינן בדיוקו המצולם נותר משהו שאיננו נעלם כעדות על אמנותו של הצלם, משהו שלא ניתך להשתיקו ואשר לעולם לא ייטמע ";cm

• פרק שביעי ההילה שלא חוסלה

• תמונה מס' :9 קיל ד>תנדי, דייקן עצמי עם ארוסתו התצלום הוא עדות למרחק שהצופה 0ק>ים בין מה שהוא רואה בתצלום ובין מה שהוא יודע עליו. האשה בתצלום אינה זו שאת גורלה מכ>ר בנימין, ואת עקבות הגורל הוא רואה כדמות שמופיעה לפניו

• פרק שמיני אלימות ואלימות שכנגד

• תמונה מס' :10 "יציאה מס' /'113 פסז' פלה רויאל, ציור מים, אמן לא ידוע, 1815 כשמלחמה נתפסת כהימור שהריבון מהמר על גופי חייליו — "הצבאות הנפוליאונייס, בעיקר עס המערכות שניהלו, נהפכו לסוכנים של מקריות בקרב הבורגנות" — הולכת ומתחוורת הזיקה המתקיימת כין החייל לזוכה. החייל אמנם נהנה משירותיה של הזונה, אך הוא חולק אתה דבר מה כמשותף — כידי שניהם אין סחורה זולת כוח עבודתם או זולת גופם. ואת שניהם מוציא הריבון מן הכלל

• תמונה מס' ;11 פשיטה משטרתית על בתי מלון מפוקפקיס, פריז 1895 כשהריברן הלציא אותן מן הכלל והשעה את החרק בנוגע אליהן, הוא למעשה הפקיר אותן בידי המשטרה, שביחסה אליהן נגלה לא רק שהיא מופקדת על האלימות המשמרת, אלא אף על האלימות המכוננת

• אפילוג

• ביבליוגרפיה

• רשימת התמונות ומקורן

• מקורות הנוסח הראשון של כמה מפרקי הספר

• מפתח

עמודים:

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13