מוות דיאלוגי : קריאה ספרותית-תרבותית בסיפורים ובשיחות של נוטים למות ובהגות יהודית על סיום החיים

	מוות דיאלוגי : קריאה ספרותית-תרבותית בסיפורים ובשיחות של נוטים למות ובהגות יהודית על סיום החיים מחבר: אדם רצון שנת ההוצאה: 2022 מילות מפתח: סיפורי חיים; חולים סופניים; מוות בספרות; מוות ביהדות; ספור חיים; סיפורים אישיים; ספור אישי; העלאת זכרונות; מחלות סופניות; מחלות חשוכות מרפא; חולים טרמינליים; חולים אנושים; חולה הנוטה למות ספר זה עוסק בחיים לצד המוות ובדיאלוג שלנו עם שניהם ועם האנשים שסביבנו. זהו פרי מחקר ארוך, המבוסס על מפגשים עם נוטים למות, תיעוד דבריהם וקריאה בקטעים המתועדים בצד קריאה בהגותם של הוגים יהודים המשתייכים למסורת החשיבה הדיאלוגית. מסורת חשיבה זו נותנת קדימות לדו-שיח עם האחר (אנושי או רוחני) על פני הקיום האינדיבידואלי ורואה בדו-שיח עימו מקור עיקרי למשמעות קיומו של היחיד. הספר מפגיש בין דברי הגות המוגבהים מעל התיעוד העממי, היומיומי ובין קטעי תיעוד של בני אדם השקועים בחייהם ובמותם (או במות יקיריהם). אלו אף אלו , המוגבהים מן החיים והשקועים בהם , מורכבים, מלאי סתירות ואפופי סוד. אין כאן השוואה שיטתית בין סוגי השיח הללו, אלא כוונה להנכיח את השיח החי על סף המוות ומולו. שני מצבי ההיות , על סף המוות ואל מול המוות , מייצגים שתי עמדות שונות ומשלימות ביחס למוות, ולמעשה הם עלו מתוך המחקר, התנסחו ממפגש למפגש ולבסוף הפכו לנושאי שני השערים המרכזיים בספר. ב"על סף המוות" נבחנים מצבי תודעה שונים, כגון סליחה, תודה, כמיהה ואהבה, שהם מצבים מרכזיים בקיום האנושי לאורך החיים. בשער זה נבחנת עמידותם, ולעיתים אף התעצמותם, על סף המוות. לעומת זאת, ב"אל מול המוות" נבחנות עמדות מרכזיות כלפי המיתה והמוות, כגון היחס למרחב ולזמן בשלב סוף החיים. מתוך בחינת הופעתם אל מול הסוף הקרב ובא עולה ומתבהרת חשיבותם גם בשלבים מוקדמים יותר של החיים. האופן שבו מצטרפים כל אלו, יחד עם אופן הטיפול בהם, מנסחים את אותה עמידה מול המוות הבאה לביטוי בכותרת הספר , מוות דיאלוגי, ואולי אפשר בכלל לחשוב עליה כעל חיים דיאלוגיים נוכח תודעת המוות הטבועה בהם מראשיתם. אל הספר נושא/נושאים: , יהדות, פילוסופיה, פסיכולוגיה תוכן הספר: מוות דיאלוגי: קריאה ספרותית־תרבותית בסיפורים ובשיחות של נוטים למות ובהגות יהודית על סיום החיים תוכן העניינים פתח דבר: שני זיכרונות על מוות ובית מבוא: חיי הנצח של המוות: רציונל, סקירת ספרות, מתודולוגיה, אתיקה א. המחקר על מוות ועל נוטים למות מפרספקטיבה חברתית, רפואית ומשפטית ב. מיתה, מוות ותפיסת־מוות: גישות פילוסופיות וסוציו־תרבותיות ג. על המוות במסורת היהודית ד. על המוות בספרות העממית והתיעודית ה. סיפור שסופו ידוע מראש: קריאה ספרותית־תרבותית בסיפורת אישית ו. אוכלוסיית המחקר ז. סוגיות מתודולוגיות ח. סוגיות אתיות ושאלת מיצובי בשדה המחקר שער ראשון: על סף המוות: תחושות, מחוות ומסרים של נוטים למות פרק 1 המוות המפואר ובקשת סליחה מאוחרת על סף הסוף א. תיאורי מותם של יעקב, משה ודוד המלך ב. בקשת הסליחה (המאוחרת?) של דוד פרק 2 בין זיכרון הגוף להתעלות הרוח: הכרת התודה והטוב בצל המוות כהתרחשות שפתית א. ״סיפורים שתופסים אותך״: הכרת תודה, זיכרונות חיוביים ושפה ״גופנית״ בסיפורו של מוריס ב. ״להשתוות לבורא עולם״: הכרת תודה ושפה ״רוחנית״ בסיפורה של נעימה פרק 3 ״הגעגוע עושה את הסיפור״: מיסטיקת הכמיהה על סף המוות א. כמיהת משה להיכנס לארץ ישראל ב. כמיהת הלב למעיין אצל רבי נחמן מברסלב בזיקה לתפיסת האבסורד של אלבר קאמי ג. ״חיים של כיסופים״: על כמיהותיהם של משה ושל רבי נחמן בריאיון עם הרב פרומן לפני מותו ד. הערת ביניים על זיהויה של מיסטיקת הכמיהה בהתמודדותם של נוטים למות עם מותם ה. מבעד להחמצה צומחת כמיהה: סיפורה של מרסל ו. ״אימא שלי החלום שלה להיות נהגת אוטובוס״: חלומה של דוריס ז. כשהמציאות פוגשת את השירה: על בדידות, כמיהה וכימהון בשיחות עם טובה ובשירתה פרק 4 אהבה של אמת: בין אחֵרוּת להתאחדוּת בסיפורת של נוטים למות א. עזה כמוות אהבה: הקשר בין אהבה ומוות אצל בובר, רוזנצווייג, הרב סולובייצ׳יק ולוינס ב. נפלאתה אהבתך: אהבה על שפת המוות ביצירתה הפואטית והתיעודית של יונה וולך ג. אשתו כגופו: אהבתם של בני וצילה ד. היו לבשר אחד: בנסוע ארונה של צביה בן־יוסף גינור אל המוות ה. בין ״בשר אחד״ ל״ה׳ אחד״ בספרות היהודית ובספר ״במזל סרטן, מסע לבלי שוב״ מאת אילנה המרמן ויורגן ניראד ו. בה ובתוכה: תשוקה אהבה ומוות בספר ״מחר אני הולכת״ לנינה פינטו־אבקסיס ז. סיכום: השיבה הביתה שער שני: אל מול המוות: מקום, זמן ועמדות ביחס למיתה ולמוות פרק 5 למות בבית: משמעות השבת המוות אל המרחב הביתי א. המרחב המוסדי של המוות המודר(ני) ביצירתן של נשים המלוות את הוריהן למותם ב. הערת ביניים על מקומה של הקריאה הסטרוקטורליסטית בעידן פוסט־סטרוקטורליסטי ג. ״אתה רואה מה הולך״: על היות־בבית בספרו של בעֹז נוימן "להיות־בעולם" ובשיחה עם דוד ד. מחשבה ביתית ומחשבה מבייתת כלפי המוות ה. המוות במרחב הביתי פרק 6 מרחבו של האינסוף, נצחו של הזמן: על עולם הזמן של הנוטים למות א. ״בית בזמן״ או ״בית הכלא של הזמן״? ב. ארבע דרכי העיצוב של ציר הזמן האופקי ותודעת האינסוף ג. הערת ביניים: שני שעונים, שני הווים והשפעתם על עיצוב החיים בתקופת הזִקנה ד. הציר האנכי ותודעת הנצח בריאיון עם בֹעז נוימן לפני מותו: השתהות, מגע יד וקשר בין־דורי פרק 7 ״להסתכל למוות בעיניים [או] להשפיל מבט״: שלוש גישות בהתמודדות עם המוות א. התנגדות למוות ב. התגברות על המוות ג. קבלת המוות פרק 8 שלוש דרכי התמודדות עם המוות א. תפיסת המוות כאירוע של מסירה והנחלת ערכים ב. הנצחה/הנכחה עצמית באמצעות כתיבה או תיעוד ג. ״מת לא מפליץ״: הומור וצחוק לנוכח הגוף המת והמוות שער שלישי: סוף דבר: המוות הדיאלוגי פרק 9 חיים, מוות ודיאלוג ביצירתם התיעודית של פרנץ רוזנצווייג ומורי שוורץ סיכום: הרהורים על המתודה הדיאלוגית ביחס למוות א. מתחת לסף־המוות: על דיאלקטיקה ודיאלוג, שפה וגוף ב. על המתודה הדיאלוגית במחקר ג. אני והמוות: על מקומי בשדה המחקר ביבליוגרפיה מפתח
	עמודים: א ב 1 2 3 4 6 7 8 10 11 12