סיכום : הרהורים על המתודה הדיאלוגית ביחס למוות | 463 נחשפו לפניי, למשל, ההבדלים המגדריים בין הבתים דרך השוואת תיעוד שיחותיי עם אהרון ואיציק ותיעוד שיחותיי עם ציפורה ורבקה . התרגשות רבה אחזה בי לאורך הכתיבה, ורק בסיכום הפרק, כשהזכרתי את העניין המגדרי, התחוור לי לפתע פתאום דבר מה . תוך כדי כתיבת אותו פרק שמתי לב שהדיון בו מחזיר אותי אל זיכרון מות אימי שתיארתי בפתח הדבר לספר זה, אך כמעט עד לסוף כתיבתו של הפרק נעלם מעיניי אותו טריגר שעורר בי את העלאתן של דמות אימי ותקופת הליווי שלי אותה . ואולם, עם תום הכתיבה התברר לי שחוויית מות אימי היא גם חוויה של בן שגדל במשפחה חד-הורית וטופל בידי אימו בסיוע סבתו, ושמטפל באימו בתקופת מחלתה . אט אט הבנתי שאפשר שהצער הרב שהיה כרוך בהליכתה אל מותה ובהליכתי לצידה כל אותה התקופה, נעוץ היה גם בפער שבין הבית ( home ) שהיא חיפשה ובין הבית ( house ) שהיה לי להציע לה . במובן מסוים, הספר הזה מתחקה אחר המוות, אחר חוויית המוות והשיח עליו, אך במובן אחר זהו מסע חיפוש של נוטים למות, של בני משפחותיהם ושלי ( ומן הסתם גם של רבים מבין קוראי ספר זה ) אחר בית אחדותי ושלם, ש...
אל הספר