ב. נפלאתה אהבתך: אהבה על שפת המוות ביצירתה הפואטית והתיעודית של יונה וולך

אהבה של אמת : בין אחֵרוּת להתאחדוּת בסיפורת של נוטים למות | 171 העובדה שבמחברותיה האחרונות וולך אינה מבחינה בין כתיבתה היומנית לכתיבה הפואטית היא מעניינת וחשובה כשלעצמה בהבנת חייה ויצירתה על סף המוות . מתכונים, חלומות, מחשבות, שירים, הקאות, משימות לביצוע : כל אלה מופיעים ביומניה שווי מעמד וערך ועל פי רוב אף ללא חציצה גרפית ביניהם . עובדה זו כשלעצמה מעלה את התהייה ( שתלך ותתחזק עם קריאת הריאיון ) שמא על סף המוות וולך מבקשת לצאת כנגד התפיסה המפרידה את השירה והשפה מתיעוד החיים עצמם . בפרק השמיני אדון ביתר הרחבה בקשר בין הכתיבה ( לאו דווקא התיעודית ) והתיעוד ( לאו דווקא הכתוב ) , אך לעת עתה ובטרם אחזור לדון בתוכן דף המחברת שלעיל, אבקש להביא קטע קצר מהריאיון של ישורון עם וולך בבית החולים כשנה לפני מותה : וולך : חשובה היכולת לדבר על עצמך בלי מעצורים, לנצל כל הזדמנות . לקחת את זה קל, איזי, כמו לדבר על שבר ביד, בתנאי שזה כבר קל, שזה כבר קל . ככה אני עכשיו, וזה מה שיש . ״פת ומלח זה מה שיש״, יש שיר כזה של ׳הכל עובר חביבי׳ . צריך להיוולד מחדש, עם כל הניסיון . ישורון : ולוּ נולדת מחדש ? וולך : היי...  אל הספר