אהבה של אמת : בין אחֵרוּת להתאחדוּת בסיפורת של נוטים למות | 195 וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה׳ אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה׳ ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה׳ בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל 8 כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה . בתארו את אהבת אלוהים הרצויה משתמש הרמב״ם בביטויים מתוך מגילת שיר השירים ובכך הוא מצטרף לנטייה לפרש את שיר השירים כסיפור אהבתם של כנסת ישראל ואלוהים . ואולם, בד בבד עם הפקעת הממד האנושי מהמגילה הנשמעת בבירור בדברים אלו, הרמב״ם מדמה את אהבת אלוהים, שמופיעה בהלכה בתפקיד המדומה, לאהבת בשר ודם, הניתנת כאן כדימוי מוכר וידוע התורם למדומה מתכונותיו . כך, במתכוון או שלא במתכוון, בהמשילו את האהבה הראשונה לשנייה ובדמותו, באותה נשימה, את השנייה לראשונה, מסב הרמב״ם את מחלת האהבה לתחומה של אהבת אלוהים ואדם כאחד . נוסף על כך, בדברים אלו מפנה הרמב״ם לפסוק ״וְאָהַבְ...
אל הספר