א. תיאורי מותם של יעקב, משה ודוד המלך

המוות המפואר ובקשת סליחה מאוחרת על סף הסוף | 59 דווקא ביחס למוות, בוחר על פי רוב שלא להתעכב על כך . הפער בין הסתננותן של תגובות רגשיות ופסיכולוגיות לסיפור המקראי לבין נטייתו של המספר להשתיקן או להמעיט בתיאורן עשוי לגלות את יחסה של התרבות היהודית הקדומה אל המוות כאל עניין שגור, אשר נתפס כחלק חשוב בחיים ( שכן הוא נזכר ברשימות הגנאלוגיות של ספר בראשית ) , אך לאו דווקא כחשוב מבחינה נרטיבית ( שכן אירועי המוות על פי רוב אינם מיוצגים בסיפור או זוכים לייצוג מצומצם בלבד ) . יחזקאל קויפמן מנמק את השתקת המוות והיחס אליו במקרא, לרבות המיתוסים הקשורים במתים והאמונה בהישארות הנפש וגורלה, בכך שתחומה של הדת היהודית המקראית הוא תחומם של החיים, ואילו המוות איננו תופס בה מקום מרכזי . בשונה מההתעכבות המעטה ככלל על תיאורי המיתה והמוות בתורה, סיפור מותו של יעקב מתואר באריכות ומהווה את נושאה המרכזי של פרשת ״ויחי״ הקרובה לסיום ספר בראשית ( מז, כח - נ ) . יעקב נוטה למות במיטתו, כשלצידו בנו יוסף עם שאר בניו ונכדיו, אפרים ומנשה, כמתואר בהמשך הסיפור . סיפור מותו מוצג כאן קודם כול כאירוע משפחתי : יעקב נפרד מיוסף ו...  אל הספר