ב. מיתה, מוות ותפיסת־מוות: גישות פילוסופיות וסוציו־תרבותיות

מבוא | 21 ועליית קרנה של תפיסת העולם האקזיסטנציאליסטית עשורים אחדים קודם לכן, 25 שהדגישה את התמודדותו של האדם עם עובדות הקיום, ובראשן עובדת מותו . מרבית ההוגים האקזיסטנציאליסטיים רואים את הקיום כקודם למהות, או במילים אחרות : העולם והאדם נעדרים משמעות, פרט לעצם קיומם, והסובייקט הוא זה אשר מייצר משמעויות בעולם . כחלק מתפיסה זו, בספרו Sein und Zeit ( ״הוויה וזמן״, ובתרגום לאנגלית Time and Being ) משנת 92 , מכנה הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר ( 889 - 6 9 ) את האדם Dasein – ״היות שַָם״ : האדם הוא ה״שם״ שבו 26 נוסף על כך, האדם הוא בראש ובראשונה מתגלה העולם, ולכן אין עולם מחוץ לאדם . ״אפשרות״, כלומר, מהותו מוגדרת הן לפי האפשרות הממשית שבחר האדם ברגע 2 משתי הנחות היסוד הללו מגיע נתון והן לפי כל האפשרויות שהוא יכול להיות ) . היידגר לכמה קביעות ידועות בנוגע למוות, שאת המפורסמת מביניהן אביא בתרגום 28 לקביעה לעברית : האדם ( המובן על ידי היידגר כהיות-שם ) מגיע לשלמותו במוות . זו ולהתייחסותו הכללית של היידגר אל המוות השלכות מכריעות מאוד בתרבות המערבית, ועל כך ארחיב בהמשך הספר . למרות ההתייחסות אל מאור...  אל הספר