116 | מוות דיאלוגי ומן העבר השני מתקיים העצמי בקיומו האותנטי . האדם המבקש להיחלץ מ״האני השקרי״ נמצא תמיד ברווח ״בינו לבין עצמו״, הוא תמיד בדרך, כי ״רק תודעת ה׳דרך׳, בניגוד לתודעת ה׳הגענו׳, יכולה להציל את האדם מסכנת ׳היכלי התמורות׳, מסכנת 6 מתורתו של רבי נחמן עולה אפוא : שישנו באדם מבנה של פירוד, ׳האני השקרי׳״ . או פיצול, והאדם מצוי תמיד בפער שנפער בו . הנקודה השנייה היא שהאדם האותנטי, המבקש להיחלץ מ״האני השקרי״, לא באמת מגיע אל מצב הקיום האותנטי שלו אלא נמצא תמיד בדרכו אליו כי ״הכלל שאסור לטעות בעצמו, לסבור שכבר בא אל ההשגה 7 כראוי, כי אם יסבור כן יישאר שם [ היינו בהיכלי התמורות, באני השקרי ] חס ושלום״ . כלומר, האדם השואף לקיום האותנטי, ל״אני האמיתי״ שלו, אף פעם לא יגיע לשום מקום, הוא תמיד בדרך, תמיד מתאווה להגיע . רבי נחמן מברסלב מרבה לתאר מבנים של חיבור ושל פירוד הקיימים בעולם, מהם בתוך העולם ומהם בזיקה לעולמות טרנסצנדנטיים . מצב של פירוד מאוד מרכזי בתורותיו הוא ״החלל הפנוי״ . מצב זה אמנם מתאר פירוד הקיים בעולם האלוהות ובתודעת האדם ביחס אליו, אך פדיה, בדיונה שנזכר לעיל, מחילה את המבנ...
אל הספר