מבוא | 49 דרכי הביכה אותי השאלה, ויש שהייתי מתחמק מתשובה או משיב בפלפול פילוסופי . עם הזמן חשתי שבהתחמקותי יש משום סילוף של האמת ; תחושה זו הבשילה בי ממש בשלהי הכתיבה . בפתח הדבר ובפרק הסיכום אני מגלה את מניעיי בלי מבוכה : המוות מעסיק אותי זה כחמש-עשרה שנים מאז מות סבי ואימי בשנה אחת . אבל רק כעבור כעשור שנים מפטירתם חשתי שנפער המרחק הדרוש לי על מנת להתקרב שוב אל המוות ולחוקרו . וידוי זה איננו רק גילוי נאות מבחינתי, אף לא תחבולה ספרותית שנועדה לקשט מחקר מדעי, אלא הוא בעיניי חלק מן החובה האתית לחשוף מאפיינים מרכזיים של שדה המחקר . שאלת מיצובי כחוקר בשדה המחקר עוררה אצלי שאלות רבות בנוגע לטיב היחסים שלי עם האנשים שתיעדתי, אשר בשום אופן לא ניתן לצמצמם ליחסי חוקר - 2 אפשר לומר שבכל מפגש ניסיתי להבין מתוך נחקר, אף לא ליחסי מראיין - מרואיין . הדיאלוג עם בן שיחי מה עליי להיות עבורו, ובניסוח אחר, איזה תפקיד עליי למלא עבור אותו אדם, ואת התפקיד הזה השתדלתי למלא כפי יכולתי . לא ארחיב על כך כעת, אך מפעם לפעם לאורך הספר תעלינה שאלות אלו אל פני השטח ובסיכום הספר אשוב לדון בעניין זה . נוסף על כך, שאל...
אל הספר