ב. ארבע דרכי העיצוב של ציר הזמן האופקי ותודעת האינסוף

276 | מוות דיאלוגי על פני הציר האופקי חלות הקטגוריות מוקדם ומאוחר, לכן מתאפשרת בו התנועה ( הפיזית והמנטלית ) ״מן״ ו״אל״ . בתור שכזה, אנו יכולים להגיע מנקודה לנקודה במרחב, כשאנו מותירים מאחור את עברנו וקורותינו ומתקדמים אל מטרות שטרם השגנו . אתגר הטענת ההווה באירועי עבר משמעותיים בשיחותיי עם טובה ועם אהרון במסגרת תודעת הזמן האופקית, שהינה כאמור מרחבית ביסודה, אפשר להעלות על הדעת שתי אפשרויות התייחסות אל העבר . האחת, המתוארת בתרשים שלעיל כאופציה א : העבר ההיסטורי כמושא הזיכרון או השכחה, נתפס כהתקדמות מרגע לרגע באופן שהרגע שעבר נשאר כלוא בתוך תחום הזמן המכונה ״עבר״ ולכן או שהוא מופקר לתהום הנשייה או שהוא נשמר בדפי ההיסטוריה ובזיכרון ואפשר להתבונן עליו בנוסטלגיה או בגעגוע מצד אחד, אך גם בכאב או בחרטה מצד שני . השיר ״נרות״ מאת קונסטנדינוס קוואפיס, המשורר היווני מאלכסנדריה, מיטיב לתאר את תפיסת העבר באופן הזה : יָמֵינוּ שֶׁיָּבוֹאוּ עוֹמְדִים לְפָנֵינוּ כְּמוֹ שׁוּרָה שֶׁל נֵרוֹת דּוֹלְקִים – זְהֻבִים, חַמִּים, נֵרוֹת חִיּוּנִיִּים . יָמֵינוּ שֶׁעָבְרוּ מַשְׁאִירִים מֵאֲחוֹרֵינוּ שׁוּרָה עֲגו...  אל הספר