ג. אשתו כגופו: אהבתם של בני וצילה

אהבה של אמת : בין אחֵרוּת להתאחדוּת בסיפורת של נוטים למות | 179 נורא . איך היא לא מתגברת על ה . . . אבל זאת הייתה אשתי, זה מה שהיה . אין להשיב . אדם : אני שומע שאהבת אותה מאוד ? בני : מאוד . ממש . במילים אלו פותח בני את החלק הארוך ביותר בשיחתנו, שמוקדש לתיאור מערכת יחסיו עם צילה אשתו ובמיוחד לתיאור שלוש השנים האחרונות בחייה, שבהן טיפל בה בביתם, באחד מיישובי הדרום סמוך לשדרות . דבריו המובאים לעיל נאמרו תוך כדי תיאור תשוקתו המאוחרת לרכוש השכלה . תוך כדי תיאורו הוא מזכיר את אשתו, שלצידה חי 5 שנים, למרות ש״היא מאוד פחדה ללמוד״ ולו זה הפריע, אך למרות זאת הוא אהב אותה ״מאוד . ממש״ . בשיחתי עם בתו יעל, לאחר מותו, היא תיארה באוזניי את אביה כשהיא עושה שימוש בתיאורים מרגשים ורגשיים מאוד, ובשלב מסוים עברה לתאר את צידו האחר דרך תיאור אהבת הוריה : אבל יש לי גם אבא אחר . . . מעבר למה שתיארתי . אבא מאד עקשן, מאד ראש בקיר [ . . . ] , אבא שאני רואה את מערכות היחסים בינו לבין אימא . שלא היה כזה פשוט . הייתה שם אהבה אה . . . ואחר כך ירדה האהבה ואחר כך חזרה האהבה, זאת אומרת זה בא בגלים . . . שזה קורה לכל ...  אל הספר