א. התנגדות למוות

320 | מוות דיאלוגי המדרשית של משה רבנו ( בניגוד לדמותו במקרא ) היא שנתנה ביטוי לעמדת ההתנגדות למוות באמצעות תחינות וניסיונות רבים להעלות סיבות רבות ככל האפשר לביטול ( או לפחות להמתקת ) העונש, כלומר המוות . גישת ההתנגדות למוות היא הגישה הדרמטית ביותר מבין הגישות שיידונו כאן, וזאת בשל העובדה שהיא שואפת לקיים את אשר לא ניתן לקיימו, היינו להתנגד למה שלא ניתן להתנגד לו, למה שכבר נגזר על האדם הנוטה למות בפרט ועל האדם באשר הוא אדם בכלל, כמאמרו של שלמה המלך ( קהלת ט, ה ) : ״כי החיים יודעים שימותו״ . צדק שלמה המלך – הקץ גלוי וידוע, ובכל זאת מבקשים רוב בני האדם לדחותו ואף לבטלו . וכך מסביר זאת רמב״ן בהקדמה לספר ״תורת האדם״, שבו הוא דן בענייני מוות ואבלות : כי החיים יודעים שימותו ומן התמה על יודעי דבר ויהי / למה יקראו איכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי / והתשובה בזה כי תולדות האדם לחיות לעולם / ומן 3 החטא הקדמוני ירדו לטבח כולם / על כן יחרדו / כי מטבעם יתפרדו . כלומר, לדברי רמב״ן, האדם מלכתחילה לא נועד למות, אלא רק לאחר חטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע, על כן טבועה בו אותה חרדה מפני המוות, ואותה שאיפה ״לח...  אל הספר