ג. הערת ביניים: שני שעונים, שני הווים והשפעתם על עיצוב החיים בתקופת הזִקנה

מרחבו של האינסוף, נצחו של הזמן : על עולם הזמן של הנוטים למות | 299 גם אריאל הירשפלד במסתו ״רשימות על מקום״ קובע כי ״החי נמצא לעולם בעכשיו״ ובהמשך לקביעתו זו הוא מצטט את שירו של משה אבן-עזרא : ״יִזְכֹּר גֶּבֶר בִּימֵי חַיָּיו / כִּי לַמָּוֶת הוּא לָקוּחַ, / / וּלְאַט יִסַּע כָּל יוֹם מַסַּע – / אָכֵן יַחְשֹׁב כִּי יָנוּחַ : / / דּוֹמֶה אֶל אִישׁשׁוֹקֵט 45 אם האדם עובר להרף עין קצר מן העבר דרך ההווה אל עַל צִי, / אַךְיֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ״ . העתיד, אין כמובן משמעות לקביעתו של הירשפלד כי ״החי נמצא לעולם בעכשיו״ כשם שאין משמעות לפעליו של אבן-עזרא בשירו : ״ינוח״ ״שוקט״ ו״ידא״ . כל אלה מבטאים מצב של הוויה או הישארות סטטית בהווה, כלומר הם נטענים משמעות רק אם מפרקים את הזמן הקווי, הכולל בתוכו את העבר, ההווה והעתיד, לשני חלקים : זמן קווי הכולל את העבר והעתיד מזה וזמן הווי ( הכולל את ההווה ) מזה . בזמן קווי יש תנועה ממקום למקום 46 ואילו בזמן הווי ישנה דאייה שהיא ״תנועה וכל רגע הוא ״נקודת זמן אחת בתוך החלוף״ 48 רק כך אפשר להבין 47 ובה כל רגע הוא הווה ו״ההווה הוא מקום״ . בתוך חוסר תנועה״ את הימ...  אל הספר