התפילה מלווה את האדם מראשית התהוותן של הדתות ועד ימינו, במקרא ובספרות הבית השני נשתמרו תפילות שונות שנאמרו בפי יחידים ואף בציבור לעת מצוא. אולם לאחר חורבן בית המקדש השני, בשנת 70 לספירה, חלה תנופה גדולה של התפתחות בתפילה היהודית והיא הפכה למרכיב העיקרי של המעשה הדתי, מעמד שעליו היא שומרת עד היום. חכמי ישראל שלאחר החורבן הרחיבו את האוסף הקדום של קטעי מקרא לא רבים, אשר היווה כעין טופס תפילה קדמון, והוסיפו עליו שורת ברכות, קטעי שירה ופיוט, וכן קריאה סדירה בתורה ובנביאים, דברי קדושה וברכת כהנים, ועמם הלכות, אגדות ומנהגים מגוונים. האיסוף וההרחבה נמשכו גם לאורך ימי הביניים, ובצידם נוצרו סידורי תפילה כתובים, מנהגי עדות נפרדים ואף תנועות מתקנים ומקצרים. סידור התפילה הוא התעודה המובהקת והמעניינת ביותר להתפתחותו הדתית של העם היהודי באלפיים השנים האחרונות, וספר זה הוא מבוא לאותה תעודה ותיאור עיקריה.
אל הספר