|
|
עמוד:11
שבעל פה ואורחות חייהם המעשיים של מאמיניה מתייחסים כמוה לפרטים ופרטי פרטים של הלכה - והתפילה בכלל זה . ואכן , סדרי התפילה היהודית הנם חלק נכבד מסדרי ההלכה בכלל , ואין לך ספר הלכה יהודי המקיף את כל סדרי החיים שאינו עוסק בהרחבה בנוסחי התפילה , סדריה והמנהגים הכרוכים בה . התפילה הסדירה נתפסת בהלכה ובמסורת זה דורות רבים הן כחובתו של הציבור היהודי בתור שכזה והן כחובתו של כל יחיד ויחיד מתוכו . לא תמיד הובנה התפילה היהודית בדרך זו . העיקרון שלפיו על כל יחיד ועל כל ציבור לקיים סדרי תפילה מתוקנים ומקובעים על פי מסגרת נתונה ומחייבת לא הוכר בימי המקרא וברוב ימי הבית השני . תפילותיהם של אישי הקדם המאכלסות את ספרי התנ"ך הן תמיד תפילות ספונטניות , שאותן נושאים המתפללים בנסיבות מיוחדות שהביאום לכך . כך נמצא בתנ"ך תפילות שבח והלל , תפילות תודה ותפילות בקשה , אך לא נמצא שם תפילות קבע כלשהן וכמעט לא נמצא במקרא סדרים או מנהגים שיוכלו להעיד על מיסוד כלשהו של התפילה בעת העתיקה . רק לקראת סוף תקופת הבית השני , וביתר שאת לאחר חורבן הבית בשנת 70 לספירת הנוצרים , מתחילה התפילה היהודית להקים לעצמה מבנים ומסגרות אשר מהם יתפתחו המרכיבים הממוסדים של התפילה על נוסחיה , מנהגיה והלכותיה . לתהליך העיקרי של המיסוד אחראי במידה רבה רבן גמליאל השני - נכדו הרחוק של הלל וסבו של רבי יהודה הנשיא , מי שעתיד לערוך את המשנה כמאה שנים מאוחר יותר . תהליך המיסוד של התפילה התנהל בתקופת יבנה , בפרק שבין מלחמת החורבן 70-66 ) לספירה ) לבין גזירות הקיסר אדריינוס ודיכוי מרד בר כוכבא . ( 135-152 ) בדרך כלל משתמשים במונח תפילה במשמעות הרחבה שלו , הכוללת כמעט את כל ביטוייה של עבודת ה' שבפה . חז"ל , שדייקנים היו , ייחדו את המונח תפילה לאותה חטיבה הקרויה בפינו תפילת העמידה , או בלשון העם הבלתי מדויקת.- תפילת שמונה עשרה , ונושא זה יעלה בפרק הרביעי להלן . בספר זה נשתמש במונח תפילה במשמעותו הרחבה והמקובלת , למרות אי הדיוק שבשימוש זה .
|
|