פרק י "ב סיום תפילות הבוקר עם תום תפילת העמידה בשחרית של ימי החול מגיע תורה של תפילת התחנון . מקומם הטבעי וההיסטורי של תחנונים הוא אחרי התפילה הסדירה , וקיומם שם הקל על קליטתה של תפילת הציבור המוסדרת והמקובעת . התחנון החופשי בימי קדם איפשר לכל יחיד להביע את תחנוניו ומשאלותיו האישיים בסגנונו האישי ובמשך הזמן הנראה בעיניו , וזאת לאחר שהשתתף בתפילות הציבור ומילא את חובתו הדתית הפורמלית כפי שקבעו אותה בעלי ההלכה . עם הזמן אירע לתפילת התחנון מה שאירע לכמה תפילות , אמירות , פיוטים וקריאות בכתבי הקודש : כל מערכת התפילות הוסיפה להתמסד , ואף אותם רכיבי תפילה שהיו בעבר חופשיים וספונטניים ובכללם התחנון , קיבלו מרות ושובצו למסגרות משלהם , אף כי הללו נותרו רופפות יותר מאלה של החטיבות המרכזיות של התפילה . לגבי התחנון נבע הדבר במידה רבה מהתחזקותם של מוסדות בית הכנסת והתפילה בציבור . התפילה בציבור יכולה לשלב בתוכה את התחנונים ולהקצות להם מנה אחידה של זמן , אולם אין היא יכולה להיעצר ולאפשר לכל אחד מן המתפללים לנהל לעצמו תחנונים פרטיים בקצב שלו ולאורך הזמן שהוא בוחר בו בכל יום ויום . כך התמסדו אפוא תפיל...
אל הספר