|
|
עמוד:13
הגופים העתיקים והמרכזיים של התפילה נוצרו בידיהם ובפיהם של התנאים , הלא הם החכמים שחיו בסוף תקופת הבית השני ובדורות הסמוכים לאחר החורבן . דברי התנאים ומסורותיהם מגיעים אלינו בעיקר מן המשנה שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא ועוזריו בגליל , סמוך לשנת 200 לספירה או מעט לאחריה , וכן מכמה חיבורים נוספים ובהם התוספתא , מדרשי התנאים ועוד . חלק מספרות התנאים שאינו כלול במשנה מופיע בתלמודים תחת הכינוי ברייתא , שפירושו חיצונית , כלומר מעין משנה חיצונית שאינה כלולה בקובץ המשניות התקני שבידינו . רובה של ספרות זו נערך ככל הידוע זמן לא רב לאחר חתימת המשנה , אף הוא בארץ ישראל . כמאתיים שנה מאוחר יותר , בסוף המאה הרביעית או בתחילת המאה החמישית , נערכים דבריהם של אמוראי ארץ ישראל , ממשיכי דרכם של התנאים , בתלמוד הירושלמי וכן בשורת חיבורים ארץ ישראליים שהחשובים בהם הנם כמה ממדרשי האגדה לתורה . המדרש העיקרי לספר בראשית - מדרש בראשית רבה - נערך ככל הידוע סמוך לזמן עריכתו של התלמוד הירושלמי , וניכרים קווי דמיון משמעותיים בין השניים . מדרש ויקרא רבה נערך כמאה שנה מאוחר יותר , ובדורות אלה או סמוך לאחריהם נערכו עוד שורה של חיבורים מדרשיים ואחרים שמסגרת זו צרה מלפרטם . כמה עשרות שנים לאחר חתימתו של התלמוד הירושלמי בארץ ישראל , נערך התלמוד הבבלי בבבל . מהבחינה הכמותית וכן מכמה נקודות ראות אחרות , עולה התלמוד הבבלי על זה של ארץ ישראל ; הוא זכה למעמד נכבד בהרבה מזה של הירושלמי בקרב לומדי התורה לאורך הדורות , וכן לפרשנות נרחבת ומקיפה . הרוב הגדול של ספרות ההלכה הבתר תלמודית נשען על התלמוד הבבלי , ובכלל זה ההלכות הנוגעות לתפילה ולתחומים קרובינו כגון קריאת התורה , ברכת הכהנים ועוד . לא ייפלא אפוא ששמותיהם של חיבורים אלה יעלו בספר מפעם לפעם , ובדרך כלל יובאו אף מראי המקומות של החיבורים המרכזיים . מראי המקומות מן המשנה כוללים את שם המסכת , הפרק וסימנה של המשנה המצוטטת . בציטטות מן התלמוד הבבלי יופיעו שם המסכת , ציון הדף והעמוד ( ע"א = עמוד א ; ' ע"ב = עמוד ב ( ' על פי מהדורות
|
|