|
|
עמוד:12
רבות מתפילות ישראל מבוססות על המקרא , ואחדות מן החשובות שבתפילות אינן אלא קריאות או אמירות של קטעים מן המקרא ללא שינוי . כך מורכבת קריאת שמע משלוש פרשיות מן התורה הנקראות כלשונן וללא שינוי ; החטיבה הקרויה "פסוקי ךזמךא" הנה אוסף מזמורי תהילים ועמם קטעים אחרים ממקורות שונים בתוך התנ"ך , הנקראים אף הם כלשונם ; ה"הלל" אינו אלא קובץ מזמורי תהילים רצופים , וכמוהו מזמורי קבלת שבת " , שיר של יום" ועוד , אף כי הללו אינם מסודרים על פי הרצף המקראי . חלקים אחרים של התפילה הם חיבורים מעשי ידיהם של סופרים , משוררים וחכמים אחרים מן התקופה שלאחר חתימת המקרא , אך גם כאן ניכרת לרוב נוכחותו של התנ"ך . לעתים משולבים בתפילות הבלתי מקראיות פסוקים שלמים , אך שכיחים יותר הם חלקי פסוקים או ביטויים שחותמו של המקרא ניכר בהם אף כי אין הם לקוחים ממנו ישירות . יש שמחברי התפילות משתמשים בפסוקי מקרא תוך שהם משנים בהם מילה או מספר מילים באופן שרישומו של הפסוק ניכר אך המשפט שנוצר אינו זהה עם המקור המקראי . דוגמה לעניין זה : הברכה הראשונה שלפני קריאת שמע ( ראה פרק ג ( ' פותחת במילים ... " יוצר אור ובורא חושך , עושה שלום ובורא את הכל . " משפט זה אינו אלא עיבוד מכוון של דברי הנביא ... " ; יוצר אור ובורא חושך , עושה שלום ובורא רע , אני ה' עושה כל אלה" ( ישעיהו מ"ה , ז . ( במקומות אחרים שינו מעצבי התפילה את לשון הכתוב כדי להתאימו לרוח שנראתה בעיניהם הולמת את תפילת הרבים . דוגמאות לעניין זה מצויות בשפע בכל התפילות שתיקנו חז"ל ואנו נעמוד על אחדות מהן , בעיקר בפרק הרביעי . אולם גם במקום שסגנון התפילה סוטה כליל מן המקרא , עשויה התפילה המקורית והעתיקה כולה על טהרת הלשון העברית . רק משרבו הפיוטים והוספות אחרות שאינן מגוף התפילה והתלוו אל גוף זה - לעתים עד ללא יכולת להפריד בין הדבקים - נוספו לתפילה גוונים שמקורם בלשונות זרות . ועדיין מחזיקות תפילות ישראל במעמדן כאחד המבצרים הבלתי מנוצחים של הלשון העברית בהשוואה לרוב המכריע של הספרות היהודית שלאחר חתימת המקרא , וספרות חז"ל בכלל זה .
|
|