בימי הביניים כתב יהודה הלוי: ’לבי במזרח’, אבל בעת החדשה יהודים פעלו כאילו ביתם צריך היה להתמקם במערב, וכמיהה זו באה לידי ביטוי בתהליכי הגירה, חינוך ושליחות. האוריינטציה המערבית של מרבית היהודים הלכה והתחזקה, כתוצאה מסדרת מפגשים מתוחים בין אליטות יהודיות שהוגדרו כ’מערביות’, ובין קבוצות יהודיות שסימלו את ’המזרח’ ... החל מאמצע המאה התשע עשרה, בעיקר עם הקמתו של ארגון ’כל ישראל חברים’ (כי"ח), הפכו מפגשי מזרח ומערב ומשמעויותיהם לתופעה גלובלית, ועד היום יכול ’המזרח’ להיות מזוהה עם מוקדים גיאוגרפים שונים על פני התבל.
טענתו המרכזית של ספר זה הוא שמוסכמות רווחות, המתייחסות למזרח או למערב בהקשרים יהודיים, אינן גיאוגרפיות בלבד, אלא משקפות תפיסות תרבותיות ומגמות סוציולוגיות שהיו משותפות לקהילות ישראל רבות בעת החדשה ביבשות שונות ... במבט רחב, רב-תרבותי, שעוקב אחר מגמות בארצות נוצריות ומוסלמיות רבות, וגם בארץ ישראל, ומתייחס למושגים כמו ’מזרח’ ומערב’ כאל פרמטרים תרבותיים, ולאו דווקא גיאוגרפיים - ניתן לראות את התגבשותו של העם היהודי בעת החדשה בפרספקטיבה רחבה ומרעננת. הספר מתמקד בסמלים, בציוני דרך ובפעילותם של יהודים שאינם באים לידי ביטוי בנרטיב הציוני ובנרטיב הפוסט-ציוני כאחד. (מעטפת אחורית).
אל הספר